מאת: אברהם אדר

מעיון בספרי קבלה אותנטיים נראה ממבט ראשון שהם נועדו לאנשים בעלי ידע קודם או הבנה בקבלה. לכאורה יש צורך לשלוט בנוסף לעברית גם בארמית, לקבץ את הידיעות האלה, ולהעמיד אותן על עקרונות ויסודות ברורים ומוצקים, כדי להיות מסוגל להבין את הכתוב בספרים.

בספרי הקבלה מדלגים הכותבים, לעתים ללא התראה מוקדמת "מעולם לעולם", מסבירים אך במרומז, תכופות רק בחצאי מילים כאילו מתוך כוונה להסתיר. התחושה אצל הקורא היא שהמקובלים רוצים לגלות אבל בהסתר, רוצים לחשוף אך חלקית ובחשאי. או כפי שכינו המקובלים עצמם את העיקרון הקבלי - "מגלה טפח ומכסה טפחיים".

וכך, במשך כל ההיסטוריה עד תחילת המאה ה-20, כיוונו המקובלים את הספרים שכתבו לאותם יחידי סגולה שכבר השיגו את המציאות הרוחנית. הכותב ידע שהוא מכוון את דבריו לנמצאים בדרגות רוחניות גבוהות, שבהן האדם מבין מתוך התהליך שעבר על עצמו את ההבחנות הרוחניות.

כתיבתם של מקובלי כל הדורות הקודמים זה לזה העשירה את השגותיו של כל אחד מהם, ואיפשרה לו להרחיב ולרכוש הבחנות נוספות. באמצעות העיסוק בספרים שכתבו זה לזה ועקב היות כל הנשמות קשורות זו לזו, הם מתחברים ומגיעים להשגות נעלות יותר. 
אין חשיבות כלל לעובדה האם המקובל חי בגוף או כבר נפטר מן העולם, כי הקשר הוא בין הנשמות. הנשמות "מתחברות" והכלים הם נצחיים. ע"י חיבור זה הן הופכות "לכלי רוחני" אחד.

כל המקובלים עד הרב אשלג, בעל הסולם, כתבו ספרים שיועדו לבעלי השגה רוחנית בלבד. הסיבה לכך היא שמשך כל ההיסטוריה עד אמצע המאה העשרים חל איסור לגלות את חוכמת הקבלה. אף שהיו מקובלים שניסו לגלות אותה, הם ידעו שטרם הגיע הזמן להתפתחות כללית.

על אף רצונם העצום לגלות את רזי החוכמה, לא ניתנה בידם האפשרות לגלות אותה, אלא רק לאלו שכבר בשל בהם הרצון, ומשתוקקים לשינוי הטבע האגואיסטי. אלו שכבר מרגישים בתוכם, גם אם ללא הכרה ברורה, שבקיום אגואיסטי רק לעצמם אי אפשר להמשיך יותר. אז הם מגלים רצון אמיתי להתעלות מעל הטבע האגואיסטי ואף אם אינם מודעים לרצון הזה, יש בתוכם הכנה לכך.

אף שגם לפני כן, החל מימי הביניים ואילך, היו מקובלים שהשתוקקו להקדים ולגלות את חוכמת הקבלה, כפי שעשו הרמח"ל (שבעקבות כך נרדף הוחרם ונסקל), הבעל שם טוב (דרך שיטת החסידות) והאר"י, אולם הם עשו זאת כיוון שעל ידי ההארה שבגילוי החוכמה אפשר היה לעודד ולזרז את התפתחות הנשמות עד למצב של התפתחות "הנקודה שבלב" - הרצון לרוחניות.

כלומר ליצור מצב שהמאור העליון הטמון בספרים ישפיע עליהם בצורה כזאת ש"הנקודה שבלב" תתחיל להתגלות. אולם להבין בבהירות את הכתוב בספרי הקבלה ניתן רק בתנאי שהאדם נמצא בדרגה רוחנית, שכבר מתקן את כְּלֵי ההרגשה וההבנה שלו, ויודע לבצע בצורה פנימית, בתוכו, את הכתוב בספר.ספר הקבלה הוא כמו ספר בישול. אין זה מועיל סתם כך לשבת ולקרוא אותו, אלא יש צורך לקחת את המצרכים ולהתחיל לבשל. ואז אפשר להתחיל להבין ולחוש וגם לדעת על מה כותבים המקובלים.

אם הקורא אינו יודע מה לעשות עם "הקמח, הביצים, החמאה, או עם התבלינים, אין זה ברור מה תהיה התוצאה.אדם שכבר נמצא בדרגה רוחנית, ומכיר את המרכיבים, את הכוחות הפועלים ואת "הכלים המתוקנים", יכול לתאר לעצמו במה מדובר.

אם הוא עוקב אחר ההוראות ומבצע אותן בקפדנות כפי שמציע הספר (מדריך), הוא מתקדם עם התהליך ומתקן ומפתח את עצמו. כך בנויים כל ספרי הקבלה. הואיל וחוכמת הקבלה היא שיטה מעשית מאוד.

מה הם ספרי קבלה? אנשים חכמים שחוקרים את תופעות העולם שלנו, מספרים על ממצאיהם בצורה תמציתית ומֵמֵצַה, ואת פרי הבנתם ומחקרם במשך השנים הם מקבצים ל"ספר" דרכו יכול האדם "לשתות" את החוכמה והניסיון שנצברו. עבורנו זהו סידור נוח, משום שבכמה שעות ביכולתנו לקרוא את תמצית ידיעותיהם.

האדם שמעפיל לעולם הרוחני מרגיש שהוא נולד מחדש, או ליתר דיוק נולד לראשונה. הוא זקוק ולפיכך גם מתייחס לספרי המקובלים כספרי הדרכה, שמסייעים לו ומדריכים אותו בצעדיו הראשונים בנתיבי העולם הרוחני.

בשבילים אלה פוסעים מעטים, וספורים יותר הם אלה שאכן ניתנה להם היכולת להעביר את הידע הנשגב הזה הלאה. יש מקובלים שכתבו ספרים המתארים את התרשמותם האישית שתובן למתי מעט, ויש מקובלים מסוג אחר שהם בעלי סוג מיוחד של נשמה שכוללת את כל המציאות ותפקידה להעביר ידע רוחני לאנושות. התועלת מספריהם לא תסולא בפז כי היא פותחת לאדם הבנות אחרות על תכונת ההשפעה - תכונת הבורא, שפועלת בכללות על כל המציאות ומאחדת את כל הנשמות יחדיו.

הספרים שמתארים את ההשגחה, משה רבנו, הנביאים, ספרי האר"י, הזוהר וספרי בעל הסולם, הם הספרים שמסייעים לאדם במיוחד בדרכו הרוחנית. יתר הספרים אינם נופלים מהם אולם מתאימים פחות להתפתחות הדור. בדורנו כתבי בעל הסולם מספיקים לאדם מתחילת דרכו ועד גמר התיקון. ספריו: פירוש הסולם על ספר הזוהר, ופירוש כתבי האר"י ב"תלמוד עשר הספירות", מספיקים לאדם כדי לעבור בביטחון ובמהירה את כל הדרך עד התיקון.