הטוב: לישון שנת לילה רציפה של 8 שעות. ללא ספק מדובר בגן עדן. להיכנס למיטה בשעה סבירה, לקום בבוקר רעננה ומלאת אנרגיות ליום מלא עשייה. זו השאיפה שלי כל ערב מחדש, להיות במיטה עד עשר כדי לקום בקפיצה בשש. איכשהו, השעה תמיד מתאחרת אבל בכל זאת בשש בבוקר מתעוררת.
הרע: נדודי שינה. ללכת לישון בשעה המיועדת ולהתעורר באמצע הלילה כאילו הבוקר הגיע, את מתפתלת מצד לצד, סופרת כבשים, עד אלף ומיליון, עוצמת עיניים חזק, קמה, עושה סיבוב בחושך, סיבוב במחשב ורק מגלה שאת מתעוררת יותר ויותר. בסופו של דבר את שותה כפית רגיעון של הדס וחוזרת למיטה, כמעט מכריחה את עצמך להירדם. ולקראת חמש כשסוף סוף עצמת עיניים והתחלת להרגיש עייפות, השעה שש הגיעה, הקטנה מעירה אותך כמו שעון מעורר. זמן לקום. רשמית הלך היום וכעת את מעופפת רוב הזמן. הבעיה הקשה שנדודי השינה ממשיכים גם ללילה הבא, רחוב בלי מוצא.
הלא נורא: ללכת לישון בזמן ולקום מאוחר. משהו כל כך נדיר וחריג שלא קרה לי חודשים אם לא שנים, כשהכול נראה בסדר רק שהשעון שכח לצלצל או שהעיניים פשוט לא נפתחו והזמן להגיע לעבודה כבר עבר ועכשיו רק התעוררת. כיוון שזה כל כך נדיר אצלי, באמת שזה לא נורא.
יש עוד שפע וארציות, שינה הוא מצרך יקר בביתי אם יש מתנדבים ותורמים, אשמח לקבל כמה שעות במתנה.