היי קוראים לי בני ואני חייל משוחרר. אחרי השחרור לא הייתי בטוח מה אני רוצה לעשות אז התחלתי להקשיב לאחרים. חבר אמר לי בוא נעשה טיול נשתחרר שלוש שנים עבדנו קשה ננוח קצת. ההורים היו נגד אמרו לי תעשה פסיכומטרי ואז תטוס מה הלחץ. דוד שלי אמר לי פתחתי מסעדה בוא תעזור לי לנהל. סיימתי ללמוד לפסיכומטרי וההורים לחצו שאני אתחיל ללמוד כבר אחרי שנה. התקבלתי ללימודי הנדסה אבל האם זה מה שרציתי בכלל להתחיל ללמוד ולעבוד בעבודה שאני לא רוצה . וכך זה יצא הלימודים שהחלו לפני הזמן לכך שהייתי מוכן לא צלחו כי לא הייתי מוכן להשקיע, העבודה החסרת התועלת במסעדה הכניסה אותי לדיכאון וכך גם הלימודים. הייתי במשבר והייתי חייב להחליט או להמשיך או להפסיק הכל ופשוט להתנתק. וזה מה שקרה הלכתי להורים אמרתי אני עוזב לאילת לחצי שנה לחפש את עצמי וכך גם אמרתי לדודי. אני לא בטוח בהרבה דברים בחיים שלי אבל לגבי דבר אחד אני בטוח הוא זה שהפעם הלכתי עם עצמי לא שאלתי אף אחד לא ביקשתי עזרה הלכתי לחפש את עצמי. ולדעתי אין אדם שיכול להצליח יותר מזה שהולך עם הלב. אני הרבה פעם מסתכל על העבר ואומר אם הייתי מקשיב בעיקר לעצמי יש מצב שהייתי במקום אחר לגמרי מה שבטוח הייתי שמח בחלקי. אז אנשים לכו אחרי הלב גם אם אתם חושבים שזה לא תמיד נכון כי האמת היחידה היא האמת שלכם..