כללי
חלקים א' ו-ב' דנו במחלקות הנוער, הגענו לבוגרים. המעבר מהנוער לבוגרים בארץ הינו קשה יותר מאשר בחו"ל ולכך קיימות סיבות רבות, למשל: שיטות אימון שונות (חוסר רצף ומדיניות הכוונה מרכזית), מספר מקומות מצומצם היות שיש זרים, החלטות שלא תמיד מקצועיות, בשלות רגשית וחוסן מנטאלי להתמודד וכיוב'. בכתבה נכסה חלק מהנושאים (אפשר לכתוב על כך ספר עב כרס) אשר לטעמי משפיעים יותר על "האימפוטנציה" של הכדורגל.
ניהול
ניהול הינו מקצוע, אפשר להגיד אפילו מדעי, בענף הכדורגל יש לזה משמעות מיוחדת עם מאפיינים ייחודיים לארצנו. במקומות מסודרים (במעט מאד מועדונים בארץ) קיימות הגדרות ניהוליות ברורות של תחומי פעילות, אחריות וסמכות, אף מנהל אינו חורג מתחומו ולא חודר לתחומי העיסוק של מנהל אחר במועדון, בהרבה מאד מועדונים בארץ קיים ערבוב של תחומי אחריות וסמכות וכולם עושים הכל, מי שכוחני יותר משפיע יותר והוא מוביל דעה ומקבל החלטות אף שאינן בסמכויות הניהול שלו, בעיקר מדובר בבעלי מועדונים, יו"ר ונשיאי מועדון שחוצים גבולות וחודרים לתחומים מקצועיים, לוגיסטיים, שיווקיים ועוד, כפי שנאמר "בעל המאה הוא בעל הדעה" – ברור שכך אי אפשר לנהל כדורגל מקצועני, לגרום לשדרוגו לרמות גבוהות יותר ובשורה התחתונה להצליח! להלן כמה דוגמאות: במספר מועדונים מי שמטפל ברכש שחקנים (הן מקומיים והן זרים) הינו הבעלים, שחושב שהוא מודע לצורכי הקבוצה מבחינת סגל השחקנים והמאמן מקבל זאת כעובדה מוגמרת, נבנה סגל ללא שיתופו של המאמן והוא זה שצריך להתמודד עם כך לאורך העונה, ברוב המקרים הסגל אינו מתאים ומי שנושא בתוצאות הינו המאמן וזאת למרות שהוא לא בחר את השחקנים, רק למאמן באים בטענות ובסופו של דבר הוא משלם בראשו ולא הבעלים או המנהל שקיבל את ההחלטות. בנוסף, במקרים רבים קיימת מעורבות ישירה של הבעלים בהשפעה / קביעה של שחקנים בהרכב עם הפעלת לחץ למי משחק ומי יקבל יותר דקות משחק, הקו המנחה את מקבל ההחלטה הינו בדרך כלל פיננסי או האגו של השליטה בצעצוע שרכש, כך אנו מקבלים שחקני רכש שאינם ראויים מבחינה מקצועית לשחק וכופים לשלבם כדי לתמוך בהחלטה שקיבלו מראש תוך תחושת בטן שזה השחקן שיעזור לקבוצה וחייבים לתת לו לשחק כדי לשדרג אותו מקצועית ולמכור אותו בעתיד – זה יכול להיות נכון בתנאי שהשחקן הינו באמת ראוי מבחינה מקצועית, טוב יותר מהשחקנים הקיימים בסגל / בארץ ולהצדיק את הבאתו לארץ – אנחנו יודעים שברוב המקרים שחקן "החיזוק" אינו עונה על הציפיות ומעטים מאד שחקני החיזוק שהובאו ארצה ובאמת היו יוצאי דופן ביכולתם המקצועית ושדרגו את הקבוצה (הרחבה ממוקדת תעשה בכתבה "הקריטריונים להבאת שחקן זר"). לצערי עמדת המנג'ר בכדורגל הישראלי אינה קיימת כנדרש במועדון מסודר בחו"ל, הוא הישות המקצועית האמונה על הכוונה בבניית הסגל, שיטות האימון, שיטת המשחק, הטיפול בשחקנים בכל האספקטים תוך הפעלת צוות מקצועי רב תחומי ועבודה שכם אך שכם עם המאמן המוציא את המדיניות אל הפועל.
מאמנים
המאמן לא מוגדר כמקצוע במדינת ישראל, במקרים רבים אינו בעל הכישורים הנדרשים להתמודד עם ההנהלה והבעלים – בעולם הנאור למאמן יש אחריות וסמכות, בארץ לצערי, יש לו רק אחריות והוא זה שמשלם את המחיר במקרה של כשל קבוצתו כאשר לא הוא בנה את הסגל וקיבל את ההחלטות אשר אמורות להיות בתחומו. ולראיה, מספר המאמנים שפוטרו / התפטרו בכל הליגות מרקיע שחקים משנה לשנה. למרות הסכמי העבודה של איגוד המאמנים ו/או הסכמים כתובים אחרים, המאמן אינו מוגן ומהווה שק חבטות לכשל של מנהלי המועדון. אי כיבוד חוזים, פיגור בתשלום משכורות הן למאמן והן לשחקנים, אינו גורם מדרבן להצלחת הקבוצה, אלא להיפך – אדם שבא למקום עבודה ועושה את עבודתו חייב לקבל את שכרו, איזה מוטיבציה קיימת למאמן או לשחקנים שלא קיבלו את שכרם בזמן ולעיתים בכלל לא? כמה מועדונים חייבים כספים למאמנים או לשחקנים מלפני מספר שנים? זה קיים רק במדינות עולם שלישי ולצערי כך אנו נראים, וכל זאת עם בקרה תקציבית, איגוד מאמנים, התאחדות משרד הספורט והאיגודים – מה הם עושים לטובת הנושא: שיפור מעמדו של המאמן ?! מבחינה מקצועית המאמנים רוצים להתקדם ולתת את המקסימום לשחקנים מבחינה מקצועית ומנטאלית, אבל התנאים אינם מאפשרים זאת, הכל מתחיל בחוסר ההבנה של מהי מקצוענות, במתקנים, עזרי אימון מודרניים, שיטות אימון מתקדמות, שעות אימון הנדרשות ברמות מקצועיות ועוד'.
אימונים ועזרים
למדתי קצת וראיתי מה שקורה אצל הגויים, נמלאתי קנאה עזה, איך הם מצליחים להיות כאלה מסודרים ומקצוענים ואנחנו "העם הנבחר" סובל מבורות עזה בנושא. קבוצת כדורגל הינה מקום העבודה של הנהלת המועדון, המאמן והצוות המקצועי והשחקנים, אי לכך מגיעים למקום העבודה ב-09:00 ויוצאים ממנו בשעות אחר הצהריים או בערב, קיימת תוכנית מוסדרת ומתוכננת היטב ומראש לכל העונה, ברמת מתווה שנתי עם מטרות מוגדרות, חודשי, שבועי ויומי ברמת פירוט של מספר האימונים והפעילויות ביום, תוך התייחסות לתוכנית המשחקים בליגה ובמפעלים השונים, משחקי אימון, עומסים, גודל הסגל ועומק הספסל, כדי לעמוד במשימות המועדון תוך התייחסות לסטטיסטיקת פציעות מהעבר, חזוי עתידי ותוכנית לשינויים במקרה של כשל ואי הצלחה (פציעות, שחקנים שלא "מספקים את הסחורה" והערכות לחלון ההעברות). במקרים חריגים קבוצה עורכת אימון אחד ביום, לרוב מתקיימים שני אימונים ביום, קיימות פעילויות מיוחדות לשחקנים, אימונים ייחודיים לשיפור ביצועי שחקנים, ליטוש שיטות משחק וטכניקות, שימוש בעזרי אימון מתקדמים, עבודה מנטאלית עם פסיכולוג ספורט, העשרה בתחומי הכדורגל, ניתוח סרטי משחק של יריבות וביצועי הקבוצה וכל שחקן בנפרד, חדרי מנוחה באמצע היום, מסעדה מצויידת במזון המתאים לספורטאים, תוספי מזון – מינרלים וויטמינים, משקאות ספורט, חדרי מחשב להנפשה, חדרי כושר, סאונה יבשה ורטובה, בריכת שחיה ושיקום בהידרותרפי, וכיוב' – קצרה ידי מלפרט, אבל התמונה ברורה, הם מקצוענים ואנחנו מדברים! חבל וחבל מאד שאנחנו לא מגיעים לזה, הבעיה היא לא המשאבים – אלא ההכרה שזה נדרש כדי להתקדם! ברגע שנתחיל לחשוב מקצועית, נמצא את המשאבים הדרושים, נתכנן נכון, נגייס ספונסרים, נחלק נכון משאבים ונבנה מערכת שתקדם אותנו כנדרש בספורט מקצועני. אמנם קיים מספר מועט של מועדונים בארץ שעובד יותר מקצועי, אבל מה עם השאר? השחקנים באירופה מתאמנים פי שתיים מאשר בישראל והם סובלים מפחות פציעות מה שבארץ, הם חזקים יותר, מהירים יותר, טכניים יותר, חסונים מנטאלית – בקיצור מקצוענים! ומה אצלנו? ברוב הקבוצות רק פעמיים בשבוע שני אימונים, ברוב המועדונים לשחקנים אין היכן לנוח בין כותלי המועדון, סועדים בחוץ "ג'אנק פוד" ומגיעים לאימון אחר הצהריים תשושים ואינם מסוגלים לתת את המקסימום, ביתרת ימי השבוע אימון אחד. לא כל המועדונים מצויידים במה שנדרש בכדורגל מקצועני, לדוגמה: ברוב המועדונים (המקצוענים במדינות אירופה) במסגרת האימונים מופעלים מערכים של אימוני רטט כלל גופי (לשיפור הגמישות, הארכת השריר, כוח מתפרץ ועוד), קפציות אישיות לאימונים מיוחדים (טרמפולינות), מכונות לירי כדורים לשיפור קליטת הכדור וסיומת לשער ועוד. מערכי אימון מודרניים אשר לעיתים מוכתבים לטובת ההתמודדות עם יריבה  מסויימת – ניתוח וידיאו וההערכות בהתאם, במועדון טוב קיימת מחלקת וידיאו וסקאוטינג מקצועי. מתקני אימונים – משטחי הדשא הרגיל או הסינטטי, מצויים במשורה, לא תמיד במצב טוב ולעיתים מסכנים את בריאות השחקנים (חוסר דשא, מהמורות, שיפועים, ממטרות ועוד), בעונת השזרוע, באופן מתמיד קיימת נדידה למגרשים אחרים אשר אינם מצויידים בכל הנדרש לאימון ולטיפול בשחקנים לאחריו. בקיצור אפשר לכתוב על כך ספר – איפוא אנחנו לעומת העולם המקצועני בכדורגל.
אז מה כולם באים בטענות שלא מצליחים בכדורגל ולא מתקדמים – מניתי רק חלק מהסיבות והנושא מורכב הרבה יותר, אולי לקברניטי הספורט הפתרונים?