אף פעם לא הייתי אוכלת כמו שצריך, גם שהייתי קטנה לא אהבתי לאכול הרבה ושהיינו אצל סבא וסבתא והיו דוחפים לי אוכל לצלחת בסוף הייתי חוזרת הביתה מקיא כי הייתה לי בחילה מרוב אוכל, תמיד הייתי ילדה רזה ואף פעם לא הייתי אוכלת הרבה.

 

אבל בשלב מסוים פתחתי הפרעות אכילה, אני לא יודעת מתי ולמה בדיוק זה קרה, אבל אני זוכרת שבשלב מסוים הייתי מסתכלת על עצמי במראה ורואה את עצמי בתור ילדה שמנה, מגעילה ודוחה. הייתי נגעלת מעצמי, הייתי חושבת שאני חייבת להרזות אחרת אף אחד לא ירצה אותי. 

 

אני חושבת שזה היה שהייתי בת 16 שההורים שלי הבינו שיש לי הפרעות אכילה, הייתי יושבת איתם לארוחות שיש אוכלת קצת מהסלט, אולי חתיכת עוף קטנה ועדיין הייתי מרגישה שאכלתי יותר מידי וברוב המקרים הייתי הולכת להקיא אחרי זה בשירותים. 

 

ירדתי ממשקל של 56 קילוגרמים למשקל של 37 קילוגרמים, עדיין חשבתי שאני שמנה, אבל למזלי החברים וההורים שלי קלטו שיש לי הפרעות אכילה ושאני בבעיה והחליטו לעזור ולטפל בי, הם לקחו אותי לדיאטנית שאמרה שצריך לשלוח אותי למיון בדחיפות אחרת אי אפשר לדעת מה יקרה איתי.

 

נשלחתי למיון שהם הייתי במחלקה להפרעות אכילה, נשארתי שם במשך חודש וחצי, כל היום הייתי עם אינפוזיה, שנאתי את התחושה, הרגשתי שאני משמינה כל יום שאני נמצאת שם, למזלי ההורים שלי והחברות שלי היום איתי ובאו לבקר אותי כל יום והחמיאו לי על איך שאני נראית.

 

למרות הקשיים בסוף שחררו אותי, חשבתי שמתי שיצאתי מהמיון העבודה שלי נגמרה ואני יכולה לחזור לחיים הרגילים שלי, לא ידעתי שזו הייתה טעות, שיצאתי מהמיון העבודה האמתית רק החלה, ההורים שלי לחצו אלי ודרשו ממני לאכול, הם לא הרשו לי להיכנס לשירותים לבד מחשש שאני הקיא.

 

הייתי ישנה עם דלת פתוחה ולא היה לי פח בחדר שאני לא יוכל להקיא לתוכו. בסופו של דבר אחרי מעל שנה של עבודה קשה ותמיכה מאוד גדולה של ההורים שלי, לא היו לא עוד הפרעות אכילה. כמובן שהדיאטנית שאליה פנינו תמכה בי רבות.

 

 

דיאטת ההשמנה שעשיתי עשתה פלאים, לא האמנתי שאני עליתי מ37 קילוגרמים ל58 קילוגרמים, משקל השיא שהייתי בו, כמובן שבאופן לא מפתיע כאשר עליתי במשקל התחיל לצאת איתי בחור שגם הוא תמך בי ובמלחמה שלי בהפרעות אכילה ואמר כמה הוא שמח שאני עולה במשקל.

 

תודות למשפחה ולחברים שלי, הצלחתי להילחם בהפרעות אכילה שהיו לי ולהבריא, כיום אני בריאה, נשואה, עם שתי ילדות חמודות שאני דואגת שהן יאכלו כמו שצריך וישבעו, כי אף אחת לא צריכה לסבול כפי שאני סבלתי.