הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
furstaliah

רוטשילד והעלייה הראשונה


על מפעלו של רוטשילד למען העלייה הראשונה, ומאבק העולים כנגדו
בעקבות  הפרעות ברוסיה בשנים 1881-1882, שקיבלו את השם "סופות בנגב", החל גל הגירה גדול של יהודים מרוסיה.אמנם רק חלק זעיר מהם היגר לישראל, אך בכל זאת המהגרים לישראל עד שנת 1894 (-סוף העלייה הראשונה) מנו בין 45-50 אלף. עד שנת 1884 לא היתה אגודה כללית שתמכה בעלייה, אמנם הוקמו אגודות מקומיות, וכל אחת תמכה במהגרים משטחה. בתווך השנים הללו הוקמו שבע מושבות: ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב , יסוד המעלה, פתח תקווה, עקרון וגדרה. לא כולם אכן הוקמו על ידי האגודות המקומיות. המושבה עקרון למשל הוקמה במימונו של הברון אדמונד (בנימין) דה רוטשילד. זוהי היתה ההתחלה של חסות רוטשילד על המושבות. כל המושבות ספגו הוצאות מרובות בהרבה מעל הצפוי- הם הוצרכו לשלם על רשיונות בנייה, לחפור בארות למציאת מים, ואף לשלם דמי משפטים ושוחד לשופטים, מפני הערעור של האריסים עובדי האדמה שקדמו להם- האדמה אמנם נלקחה מהם רשמית על ידי שליטי המקום עקב אי תשלום מיסים, אבל הם המשיכו לעבוד אותה, וסירבו להכיר במתיישבים- הקונים החדשים. גם ההכנסות היו קטנות מהצפוי. נקזזו מהם המיסים ושכר הפועלים הערבים שהעסיקו, ואף היבול עצמו היה מאכזב. למעשה המושבות קרסו כלכלית. קרסו עד כדי כך שהאגודות מרוסיה שתמכו בהם לא יכלו עוד לעזור להם. בקריאת הצלה הם פנו לברון רוטשילד. הלה הסכים לממן אותם בתנאי שהאדמות יועברו לרשות הברון. כך עברו המושבות ראש"לצ, ראש פינה וזכרון יעקב אף הם לרשות הברון, ולבסוף גם פ"ת ויסוד המעלה. (גדרה עמדה על עצמאותה, ואכן סבלה קשיים רבים והתפתחה באיטיות רבה למושבה עלובה..). בשנים שלאחר מכן רוטשילד התחיל לטפח את מושבותיו- כדי להביאן לעצמאות. הוא סיפח את האדמות סביב האדמה לרשותו, כדי לפתור את הבעיה הדמוגרפית שהתפתחה עם המשך העליה, והנחיל מגמה חדשה בחקלאות הישראלית- עד אז גידלו בישראל תבואה למיניה, רוטשילד התחיל ליבא לשם גפנים, תותים ונטעים מונקולריים אחרים. הרעיון ברפורמה  זאת היה פשוט- יותר כסף בפחות מקום. אם כדי להרוויח סכום מסויים  מתבואה נדרש עיבוד של שטח אדמה גדול יחסית, בנטעים כאלו הרווח התאפשר בשטח קטן בהרבה. לבסוף הוא אף התקין "אפוטרופוס" לכל מושבה, שתפידו היה לנהל את חיי המושבה. כך, חרף ההתנגדות והמרידות, מנע מהם עצמאות. למרות שכאמור ב1884 האגודות המקומיות התאחדו לאגודה אחת כוללנית ("אגודת חובבי ציון"), לא היה לה אישור רשמי מהממשלה הרוסית, שאסרה כל התארגנות לא מאושרת. ב1890 ממשלת רוסיה אכן אישרה "חברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל", וכך הוקם הועד האודיסאי. בעקבות זאת נחלו יהודים רבים תקוות ביכולתו של הועד לפרנסם, וחרף הכחשותיו הנמרצות החל גל הגירה מחודש לרא"י ישראל. ההגירה הגיעה לשיאה בשנת 1891, בעקבות גירוש היהודים משטח מוסקבה ופרעות אחרות. ליהודים לא היה יותר מקום במושבות הישנות והם החליטו על הקמת מושהות חדשות. חדרה ורחובות הוקמו במטרה מאד מוגדרת- לא להצטרך לתמיכת הברון. אגודת חובבי ציון (הקרויה עתה הועד האודיסאי) אף החליטו להעתיק את שיטת החקלאות המונקולרית מרוטשילד, כדי לא להצטרך בתמיכתו. הצמיחה הכלכלית אכן יכלה לעלות יפה, אך היו להם סכסוכים רבים עם שכניהם הערבים, שהצריכו מימון נוסף לביטחון, וכן מצוקת דיור קשה. בנוסף בחדרה שררה מגפת הקדחת ששררה שם עקב הביצות הרבות רבוצות היתושים נושאי המחלה. אמנם יהושוע חנקין, קונה האדמה, היה מודע לביצות והבטיח לייבשם, אך התברר ששטח הביצות גדול בהרבה מהמשוער- (שיערו את שטח הביצות ב33 דונאם, ושטח הביצות נמצא כ30 אלף דונם!). בסופו של דבר גם חדרה, ולאחריה רחובות, עברו לרשות הברון בתמורה לרווחת המושבה. נסיון נוסף למושבה עצמאית היה עין זיתים. הוחלט לא להעלות את המהגרים מיד לשטח לא מעובד, ותמורת זאת המהגרים לעתיד ישלמו מדי שנה לועד הפועל בארץ ישראל, שיקים למענם את המושבה. לאחר מכן המהגרים יעלו כבר למושבה פורחת עם שדות חקלאיים מוכנים. באופן כזה נוסדה המושבה עין זיתים, אך גם זה לא עבד עקב הקרקעות הרעות שעליהם נוסדה. ביץ 1896 הוחלט על הקמת "מושבות לדוגמה". הרעיון הגיע ל"חובבי ציון" ולרוטשילד באותה התקופה. כל אחד החליט להקים מושבה חדשה, שיוענקו לה כל המכשירים המשוכללים ובעלי החיים הדרושים, ויועברו אליה רק אנשים מוכשרין ומיומנים בחקלאות. שתי המושבות הוקמו הרחק מקבוצות ההתישבות היהודיות האחרות, ושתיהם קרסו בסופו של דבר עקב בעיית הבטחון (שנבעה מעצם זה שהיו רחוקים מהאחרים), וכן בעיות עם האדמה: השטח שקנו נמצא קטן מהמשוער, הקרקע גרוע והיבול דל. כתוצאה גם מושבות אלה עברו לחסות הברון. בינתיים הוקמה חברת יק"א , שתמכה כלכלית במהגרים יהודים. בתחילה היא תמכה במהגרים בחו"ל, אך ב1896 היא החלה לתמוך גם בעולים לא"י. ב1900, כנראה מאכזבת הברון רוטשילד וייאושו מאוטונומיית המושבות, הוא החליט להעביר את המושבות לרשות החברה החדשה. החברה החליטה על מדיניות שונה מזו של הברון. היא החליטה על גידול תבואה. בכך החל קריזיס כלכלי במושבות. החלו לעקור את כל הכרמים, ולקח זמן להתחיל ולהסתגל לגידול התבואה. אמנם לאחר התאוששות, בנוסף לתקנים חדשים של החברה בנוגע להלוואות ולהסמכה, המושבות אכן קיבלו את עצמאותן הכלכלית, אם לא מיד אז אי שם בתקופת העלייה השנייה. כך פסקה שליטת הברון, כך פסקו האפוטרופסים שליטי המושבות וכל החסרונות של תמיכת רוטשילד, אך רושםה תחזוקה של המושבות לאורך כל 20 השנים הללו נשאר עד היום, שהרי בלעדי תמיכתו של רוטשילד כשאף אחד אחר לא היה מסוגל לתמוך, היו המושבות קורסות, ולא היה לא את ראשון לציון, ולא את חדרה או רחובות, ואולי גם לא את ארץ ישראל, שהרי העלייה הראשונה הוותה את התשתית הפיזית להקמת המדינה


מה דעתך על רוטשילד והעלייה הראשונה ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כמידע, ידע, עלייה, ראשונה, אדמונד, בנימין, היסטוריה, חדרה, רחובות, ראשון לציון, ראש"לצ,