הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
im_free2

העולם שבכף ידינו (חלק ב')


הזמן שלי הוא הדבר היקר ביותר שאלוקים נתן לי, למה שאבזבז אותו?
בהמשך למאמר הקודם..
טוב, לפחות עכשו אתה יודע מה עליך לעשות כדי לשנות את המצב העגום הזה, זה צעד ראשון אל עבר המטרה.
העובדה שאתה בצבא ,וצריך לסגור שבתות בשביל התפקיד שלך, לא אומר שאתה צריך לחיות כמו אסיר בכלא סגור שמרצה את עונשו ומחכה שיבוא סוף לסיוט הזה.
אתה מבין שאתה צריך להתחיל לחייך בכוח, לדבר עם אנשים אקראיים ברחוב וליזום אירועים, למרות שלא ישנת, ושזה כל מה שאתה חושב עליו כרגע.
אחרי שהתחלת לפעול גילית שכל "המירוץ" הזה מתיש: החברים שמבריזים לך בדקה ה-90, עוד בחורה שניסית לדבר איתה ,שהסתכלה עליך במבט מוזר, וכל שאר אלפי הדברים המציקים שקרו לך על הדרך. כל הכשלונות האלה גרמו לך להרגיש כל כך חסר אונים, שאפילו כבר חשבת על לוותר ולחזור חזרה לחיים האפורים.
אתה מגיע הביתה עצוב, מתיישב על הספה, ומתחיל לחשוב על זה. לאט לאט, הידיעה ששום דבר (לפחות לא בישראל) לא מוגש על מגש מכסף,חוזרת אליך, ואתה מחליט להתאפס על עצמיך ולהמשיך למרות שקשה. 
לאט לאט, אתה מתחיל לשים לב, שאחרי כל הקרבות האלו עם עצמך,  המאמאצים הצלחת. הצלחת להצליח!
החיים האפורים שלך התחילו לקבל צבע, ואתה גאה בעצמך ברמה אינסופית.
אתה אפילו קצת מתבאס על עצמך שהתחלת לקחת אחריות על חייך רק עכשו, בגיל 20.
יש אמירה מפורסמת (ברוסית) שאומרת אתה מושך אליך רק את האנשים שדומים לך. אז אתה נכנס לקבוצת הוואטסאפ של החבר
'ה הטובים ,מסתכל על רשימת החברים ומבין: יום יפה אחד, אני אכבוש את העולם עם האנשים האלה. בדיוק כמו שחלמתי בחלקו הראשון של המאמר :)
(אמנם המאמר כתוב בלשון זכר הוא רלוונטי לשני המינים:)
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על העולם שבכף ידינו (חלק ב') ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה