כן!, היו כאלה, בתקופת "המרד הגדול" של יהודה נגד כיבוש הרומאים, הטרוריסטים האלה כונו "סיקריים".

סיקרי היה כינוי בלטינית לרוצחים. השם נגזר מן המילה "סיקה" חרב מעוקלת קצרה או פגיון ארוך ששימש מתנקשים.

אז כן, הם היו רעים גם לרומאים וגם לנו, בני עמם.

איך?

עם פרוץ המרד הגדול בירושלים בשנת 66, קבוצת קנאים סיקריים בהנהגת מנחם בן יהודה השתלטה על מצדה. בירושלים השתלטו המורדים על הר הבית, ובחג הקורבן לא אפשרו ליריביהם הפוליטיים להגיע אל בית המקדש. הם היו קיצונים מאוד וכל מי שהעז להתנגד להם היה מרגיש את טעם הפגיון, כולל יהודים אחרים.

עד כדי כך שהסיקריים במצדה נהגו לפשוט על היישובים היהודיים הקרובים. בחג הפסח פשטו על עין גדי ובזזו את המקום: "המיתו את החלשים אשר לא היה להם כוח לברוח, את הנשים והילדים, שבע מאות נפש ומעלה". כל מי שהתנגד להם מת.

בימי המצור על ירושלים היו הסיקריים ממובילי ההתנגדות לרומאים והמשיכו לזרוע טרור.

על פי המסופר בתלמוד, הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת.

רבן יוחנן בן זכאי, ממנהיגי הפרושים בירושלים, נפגש עם מנהיגם, אבא סיקרא - "ריש ביריוני דירושלם", שהיה אחיינו, ובא אליו בטענות על שהם שרפו את כל האוכל ומרעיבים את כולם למוות. אחיינו השיב לו שאין לו שליטה עליהם, ואם ינסה למתן אותם הם יהרגוהו, כך שהמנהיג העיקרי של הסיקריים לא היה "אבא סקירא" אלא הרצון לנקמה על קידוש השם, מה שמזכיר לנו בין את הטרוריסטים של ימינו.

עיקר ידיעותינו על הסיקריים באות מיוסף בן מתתיהו, שהיה בן חסותו של הקיסר אספסיאנוס ודעתו עליהם הייתה שלילית, ויש הסוברים שעובדה זו משפיעה על אופי הידיעות שבידינו. אמנם גם בתלמוד ישנה לא מעט ביקורת.

על פי יוסף בן מתתיהו וחז"ל, המלחמה הפנימית שחוללו הסיקריים הייתה הסיבה העיקרית לחורבן.