במהלך שנת הלימודים הנוכחית נפתחו לראשונה עיניי לאחר המסע בפולין בו נחכתי במהלך אוגוסט ספטמבר בשנה האחרונה. במהלך השבוע הזה יכלתי להרגיש בצורה מוחשית, ולדמיין את זוועות אשר שררו במהלך השואה. יצא לי להפתח אל עולם חדש אותו תמיד הכחשתי כהיותי כנער.המסע הזה חיזק את הקשר ביני ולבין מדינתי בצורה חזקה מאד, הפך אותי לפטריוט וציוני אשר אוהב את מדינתנו יותר מאשר בילדותי. במהלך יולי הקרוב (שנת 2014) בגלל היותי עם פרופיל קרבי (97) - עליי להתגייס. המסע של פולין שינה את הפרספקטיבה שלי בנוגע לצבא וכל זאת במהלך שבוע אחד. הוא תרם לי להבין באופן חד משמעותי את חשיבות הצבא ומדוע עלינו להתגייס ועלינו להקריב את עצמנו בכל אופן שהוא לצבא. הקרבה יכול להיות דבר בו נחפוץ: אם זה בזמן, חיים או מעשים. אין ספק שהמסע לפולין חיזק את משמעת זו כה רבות, אך הייתי מגיע למסקנה זו גם לבד. כמו שתיארתי , אנו חיים במדינה אשר גיוס בא הוא חובה לכל אזרח. עלינו להבין את חשיבות הצבא ולכן לא להשתמט! יש לנו איומים רבים ושוטפים אשר מתקיימים גם ברגע זה, לא אחר מאשר הצבא עומד בעיקר במניעת איומים אלה באופן שוטף,גם אם זה החיילים בגבול או אנשי המודיעין , וכן אפילו אם זה 'פקיד'. גם לפקיד היושב בקרייה יש חשיבות וכן גם הוא מקריב חלק מעצמו למען המדינה וזה המסר שלי אליכם. לא משנה איזה תפקיד בו תשרתו במהלך שירותכם בצה"ל, תמיד לו יהיה חשיבות ! אנו כאנשים יהודים או לא יהודים,אזרחי מדינת ישראל, עלינו להפסיק להתפנק ולחשוב רק על עצמנו. להתחיל לחשוב לטובת המדינה,לטובת האזרחים במדינה, לטובת חברינו, לטובת משפחתינו כי אם אנ לא נחל בשינוי במשמעת עצמית ונתחיל להעריך את צה"ל ואת המטרה האמיתית לשמה התגייסנו אין ספק שעל כך בעתיד נשלם מחיר כבד נורא. כאזרחי המדינה כל אחד צריך למצוא סיבה לשמה עליו להתגייס ולהתגאות בו, אני מצאתי את שלי והמטרה שלי המאמר היא לפתוח את עיני בני הנוער הכמוני שהולכים להתגייס ולמצוא את מקור הגאווה שלהם לגיוס ולהבין את מהות הגיוס. מקווה שהעברתי את המסר שלי,חג מצות שמח!