בני טען  שצריך לבדוק אם אני שפויה. בתי היתה פחות עדינה ממנו וקבעה נחרצות אמא השתגעת !!! בעלי הודיע לי שלא בא בחשבון. אבל בסוף זה קרה. לומר את האמת איני יודעת מהיכן נבע הרעיון במוחי הקודח. לעשות קייטנת נכדים. למשך שבוע ארחנו, הפעלנו, והיינו אחראים על 6 נכדים. הקטן בן שנה והגדול בן 7.

למרות שילדינו פקפקו בנכונות הרעיון ובסיכויים להצלחתו הם שיתפו פעולה.
אספנו את הנכדים הרחוקים ואת הקרובים יותר הביאו ההורים. נערכנו מבעוד מועד עם כמויות של פירות, מעדני חלב, קציצות, פסטה ושניצלים ו...................יצאנו לדרך.

השעות הראשונות חלפו בקלות הילדים נהנו זה מחברת זה, פזרו להנאתם כל משחק אפשרי בסלון והרבו להתרוצץ. צלחנו בקלות גם את ארוחת הבוקר. לאחריה יצאנו למשימה הראשונה סדנת אפיה.
פרשתי על השולחן מפת ניילון ועוד אחת מתחת לשולחן.
חילקתי לכולם כדורי בצק שמרים שהכנתי מראש ונתתי להם, ללוש, להעיף, לדפוק והעיקר שייהנו.  
לאחר 5 דקות הקמח היה בכל מקום, על השיער, על הבגדים, על הפנים שלי וגם שלהם כמובן. ברגע שהבאתי את המילית לעוגות השמחה הפכה לצהלה. הקטן פשוט התיישב הכניס את שתי היידים לתוך המילית וליקק את המילית המתוקה בהנאה רבה. התאומות החלו להעיף אחת על השניה קמח ומלית לסרוגין ונראו תוך דקותיים, כאילו יצאו משדה הקרב. הגדול היה היחיד שמילא אחר הוראותי בדבקות והצליח למרוח את המילית ולגלגל את הבצק.

אספתי במהירות את שלושת הקטנים והכנסתי אותם יחד אל תוך האמטיה. איזו טעות זו היתה. אמנם הם יצאו נקיים אבל כל סביבתם ואני בתוכה הייתה ספוגת מים.


לאחר האמבטיה הצלחתי להשכיב את הקטן לשינה קצרה. בעלי דאג שגם שלושת האחרים ייתקלחו. פתחנו את הטלוויזיה, איני מאמינה שגידלתי חמישה ילדים ללא המכשיר הזה. או אולי בגלל שכבר איני כל כך צעירה??? ניקיתי את השולחן ואת הרצפה. ארוחת צהריים, הקטן מתעורר, בוכה רוצה את אמא, תוך רגע מצטרפים האחרים, בוכים, מתגעגעים, רוצים את ההורים. מה חשבתי לעצמי?? באמת השתגעתי. האמינו לי הייתי קרובה באותו הרגע להרים יידיים, לצלצל ולומר בואו קחו אותם טעיתי. אך באותו הרגע ראיתי את פניו של בעלי וידעתי שבעוד רגע הוא יאמר "אמרתי לך"!

מייד לקחתי נשימה עמוקה, הפעלתי את המערכת עם מוסיקה קצבית והתחלתי להפעיל את כולם בריקודים. כולם נרגעו במהירות ואני בעקבותיהם. אז הגיעה שעת היצירה. ערימת דפים - יש! גירי פנדה וטושים - יש! מדבקות בכל מיני גדלים, צבעים וצורות - יש! האם נדמה לי או שיש לי נכדים יצירתיים. במשך כשעה הם ציירו, קישקשו והדביקו על כל נייר שמצאו, גם על הרצפה וגם זה על זה אך העיקר הוא שהם מאוד מאוד נהנו. שוב אמבטיה לפחות לתאומות שנראות כמו אינדיאניות שיוצאות למלחמה. הפסקה לאכילת פרי, הפסקה לשמיעת סיפורים. ההפסקה הזו היתה למעשה עבורי. אז יוצאים אל הפארק הקרוב, נדנדות, כדורים, מגלשות וטיפוס על כל אבן, עץ, גדר או מתקן. פקניק על הדשא. חוזרים עייפים אך מרוצים. מצלצלים להורים הדואגים. כולם נרגעים. סיפור לפני השינה, התארגנות בחדרים ולילה טוב. אני חולמת על המיטה אך עלי להכין את הדברים לפעילות של מחר.

אמשיך לדווח לכם במאמר הבא' חלומות פז מסבתא אחת קצת לא שפויה ומאוד מאוד עייפה.