הכל התחיל בערך לפני שבוע, חיידק הסרטים העיר אותי ומכל הסרטים שקיימים ביקום, הוא שם אצבעו דווקא על קן הקוקייה. סרטו זוכה האוסקר של מילוש פורמן, בכיכובו האלמותי של ג'ק ניקולסון. ובעודי צופה בו עלתה בי הקושייה, האם הוא עדיין רוולנטי?

 

הסרט שנוצר לפני כ-30 שנה עדיין רלוונטי מאוד לזמנינו ואולי אף יותר. סרטים רבים נעשו עם אותו קו המנחה, כש"מטריקס" ו"מועדון קרב" נחשבים למפורסמים שבהם. אבל בקן הקוקייה ההתעסקות בחומות העוטפות את האדם היא כה אינטנסיבית עד כדי כאב. ג'ק ניקולסון מהווה את ניסיון הפריצה אל תוך החופש אבל ברור שאין לו סיכוי תחת ההשפעה הקשוחה של עובדי המקום.

 

הדיכוי לכל דבר מעניין וחדש שמנסה ניקולסון להביא, הוא בדיוק מה שקורה מחוץ לעולם הקולנועי כלומר במציאות. בני האדם מפגינים דיכאון רב בעודם, נוסעים לעבודה, חוזרים לביתם ותקועים בדפוסי התנהגות שלרוב סותרים את התחושות הפנימיות שלהם. היקום אפל וקודר, הקפיטליזם, סוציאליזם וקומוניזם, אטם כל מחילה אפשרית אל עבר החופש האמיתי של האדם. קן הקוקייה מגדיר זאת בצורה שמימית כמעט, אין סיכוי לאף אחד להחליק בין הכיסאות אל עבר חופש אפשרי.

 

אופטימיות

לאחרונה, היקום החל לעבור תהליך של שינוי. הניואג' המגיע אלינו לטובה, מכניס יותר ויותר אנשים אל תוך כור חדש, אלא שהפעם מדובר באושר ושמחה. לא עוד דיכוי וכאב. גם העובדה שרוב העולם נמצא בשלום, גורם לאנשים רבים להרהר על מצבם ולרצות למצוא את השינוי המיוחל בכדי להשתחרר ולהיות מאושר.

 

למרות הכל, השחרור לעולם לא יהיה לחלוטין. כי בכל זאת, רוב האנשים עדיין תקועים בתוך החומות של החברה. וכמו כולם, הם עדיין זקוקים נואשות למנהיג אחרת יטעו בדרכם. זאת למרות שהמנהיג היחידי, הינו, הם עצמם.

 

אסירים

המקום אליו מנותב קן הקוקייה עשוי להיות חשוב לכולנו בהמשך חיינו, אנו עצורים ומנהלים לרוב את חיינו על פני חוקים, החוקים הראשונים שאנו מקבלים בחיינו הם מן ההורים או הסביבה. אלה החוקים אשר יחרטו בתוך דפוסי המחשבה שלנו עד ליומנו האחרון על פני כדור הארץ. לראייה, מי שהוריו יפחידו אותו מלקיחת סכין ואיום בו, עשויי למצוא עצמו, מפחד פחד מוות מן הסכין הזה במידה והחוויה הייתה עמוקה מבחינה רגשית ויצרה סוג של שריטה בזיכרון הפנימי שלו.

 

רוב האנשים מצליחים להימלט מקן הקוקייה של ההורים, אבל גם התגובה הזו קורה מכיוון שהאנשים לצידו עושים בדיוק אותו הדבר. ההשתחררות מן ההורים היא סוג של עובדה קיימת בשטח, עוד סוג של חוק חזק מידי בכדי לשנות למרות שהוא טבעי לחלוטין.

בסופו של דבר, כולנו כלואים בתא מעצר פסיכולוגי, גם בני האדם הטוענים בדיוק הפוך יודעים כי החופש שלהם, אינו באמת חופש אלא הם עושים דברים מתוך דיכוי בכדי להוכיח כי יש להם חופש.

 

אם כן מהו חופש אמיתי?

חופש אמיתי מגיע מתוך התחושה העמוקה אשר מצויה בתוך האדם לעשות דבר מה. כל זאת, ללא מחשבות על אנשים או גורמים אחרים. ברגע שאנו מבצעים משהו לא בשבילנו בלבד, אנו הופכים לסוג של אסירים.