מה הסיפור של הקוטג׳?

 

קוטג׳, הגבינה עם הגרגרים, שילוב של חלב ומלח כל כך טעים. בתקופת התיכון הייתי מכורה לזהב הלבן הזה, קופסה או שתיים יכולתי לחסל בלי לשים לב. המרקם המיוחד של הקוטג׳ ויחד עם זאת מוצר כל כך בסיסי ופשוט מסתבר הפך למותג ולא נתון לכל אחד להישג יד.

 

תענוג של שבעה שקלים לקופסה קטנה, שלא ברור למי היא בכלל מספיקה? במקרה ויש ילדים אז בכלל קוטג׳ הוא מוצר שלכאורה צפוי שיהיה חובה בכל בית, אך עם המחיר שעולה ועולה, הבית נשאר רק על האריזה והנה עוד חלום על עוד בית שאנחנו רוצים ולא יכולים לקנות.

 

כשותפה לעידן הטכנולוגי בו חרם קטן על קוטג׳ הפך לסנסציה מצאתי את עצמי כחלק מאותה תופעה פסיכולוגית, לחץ חברתי.

תוך יום-יומיים חשבון בפייסבוק שלי מוצף בשפע הודעות כנגד מחיר הקוטג׳, קריאה לחרם, תמונות עם לגואים מצחיקים שבאים להמחיש שקוטג׳ הוא לעשירים בלבד וחייבים לשנות את המצב.

 

לאור העבודה שהמחיר גבוה כבר זמן לא מעט, גם הקוטג׳ נכנס לביתנו לאחרונה הרבה פחות, בלי לשים לב במיוחד מצאתי תחלופות וקניתי גבינות אחרות. זה לא שמחירי הגבינות זולים כל כך, ועל עוד מוצר לוותר כמו קוטג׳ הופך בנורמה למשפחה בורגנית במעמדה. תכלס, כעת כשחושבים על זה קוטג׳ היום הוא באמת יקר וההגדרה למצבך הסוציו אקנומי נמדדת בהאם אתה קונה קוטג׳? תגלה לנו עולם חדש, בעולם כל כך טכנולוגי ומתקדם זול יותר לגלוש באינטרנט ולשתות קפה מאשר לקנות קוטג׳.

 

לפני כמה ימים מצאתי את הזהב הלבן במקרר, קצת נצבט הלב לראות קוטג׳ פג תוקף. אי אפשר להחזיר, גם לא לאכול, פשוט אסון. זהב לבן מוחמץ, לפולנים כמוני הלב ממש נמחץ. 

 

כעת כשהחרם מתחיל צעדיו ונראה עד כמה אם בכלל נחזיק מעמד, אני כנראה כבר בתוך המאבק, נמנעת מלקנות את הקוטג׳ הטעים כל כך.

 

ואולי עד שימצא פתרון למחיר המופקע או הכחדת הקוטג׳ מן העולם בכך שהפך יקר כמו קוויאר... אולי ורק אולי... נלמד איך להכין את הקוטג׳ לבד בביתנו, בחומרי גלם טבעיים ואולי אפילו במחיר סביר שלא נשכח לרגע כי קוטג' הוא לא היחיד במוצרי החלב היקרים.