ישנם חילוקי דעות גדולים בין אוהבי הבריאות, שמגבילים את עצמם הרבה כי לא כדאי להינות הרגע ולשלם על זה בעתיד, לבין רודפי ההנאות, שאומרים ש"עדיף לחיות פחות אבל בכיף, מאשר להסתגף חיים ארוכים". הייתי אומר שאצל רוב האנשים האידיאולוגיה לשני הכיוונים התגבשו כתוצאה מההעדפות שלהם, ולא להיפך, אבל בכל מקרה מעניין לחשוב איזו טענה נכונה. אז בואו נבדוק את הדברים בשורשיהם. גם לאחר שנוצרו התאים החיים הראשונים, ברור שלא היו להם לא רגשות, לא מחשבות ולא מודעות עצמית. למעשה אפילו המודעות העצמית של העופות המודרנים נמצאת בסימן שאלה. את כל התכונות האלה פיתחו בעלי החיים המפותחים כדי לעזור לעצמם לשרוד. כשאדם מרגיש כאב, הוא יסלק את עצמו ממקור הכאב וידאג שהכאב יפסק. כשאדם מרגיש פחד הוא מתנהג בזהירות ולא מסכן את עצמו וכשהוא רעב הוא יחפש אוכל.  באותו אופן התפתחו גם הדחפים וההנאות. הטעם מעודד את האדם לאכול את מה שטוב לו ולהימנע ממה שלא. הריח מעודד אותו להתרחק מדברים עתירי חייקדים ומושך אותו לדברים מועילים, הדחף המיני מעודד אותו להתרבות (או לפחות זאת היתה הכוונה תחילה), וכד'. אם כן כל הרגשת הנאה נועדה במקור כדי לחיות יותר, אם כן מה ההגיון לומר שעדיף להינות על חשבון החיים? 

יש עוד שאלה: למה אנחנו בכלל רוצים לחיות? למעשה הרצון לחיות הוא גם דחף שהתפתח אצלנו כדי לגרום לנו לחיות. כשיש לנו מודעות עצמית, אנחנו מרגישים את ה"אני", וה"אני"הזה רוצה לחיות, אנחנו משתמשים בכל מערכת אפשרית בגוף כדי להימנע ממות. למעשה מי שמעוניין פה לחיות זו המערכת הביולוגית של הגוף, ובשביל להגדיל את תוחלת החיים היא פיתחה לעצמה הן את הדחפים למיניהם, והן את ה"אני" שלנו שירצה לחיות וישמור עליה. אם כן אם אנחנו מייחסים את הצד "לחיות" לרצון שלנו לחיות, ולא לחיים עצמם, אז הרצון הזה שקול לחלוטין עם כל הדחפים האחרים.

אז שניה, למה אנחנו צריכים בכלל לעודד את אחד הדחפים לעומת השני כשהם מתנגשים? למה אנחנו מעוניינים לספק את צרכיה של המערכת הביולוגית שלנו, אם למעשה לא רק הדחפים וההנאות, אלא גם הרצון עצמו לחיות לא בעלי ערך באמת, אלא רק אשליה שפותחה כתוצאה מהברירה הטבעית (-מי שהיה לו דחף כלשהו לחיות שרד יותר, והתרבה יותר, ומאלה שהתרבו למי שהיה דחף חזק יותר שרד יותר והתרבה, וכו')? התשובה היא שמכיוון וכבר יש לנו דחף לחיות, מאיזו סיבה שלא תהיה, אנחנו מחפשים משמעות לחיים, מטרה. את המטרה בהחלט יכול להוות סיפוק הצרכים. לא בגלל שיש בזה ערך כלשהו, אלא בגלל שנוח לנו לחשוב כך. לאנשים שונים המטרה יכולה להיות שונה, בין אם זה להתעשר, להתפרסם, לחקור חורים שחורים או לעזור לאחרים, אבל כולם יחפשו מטרה. האם יש ערך אמיתי כלשהו בעושר או פרסום? הכל רק מספק את הצרכים שלנו, שכאמור אין להם ערך כלל. גם עזרה לזולת אינה בעלת ערך באמת. האם זה שאעזור לזולת יעשה אותי טוב יותר? כל ה"מוסר" התפתח כהפנמה של מוסכמות חברתיות שמאפשרות לאנשים לחיות בקבוצות גדולות. לא כי יש לזה ערך כלשהו באמת. אבל כדי לתת משמעות לחיים אנחנו מעדיפים לדמיין ערך במה שאנחנו עוסקים. לחיים בלי משמעות אין ערך כלל. לחיים עם משמעות יש ערך. אמנם מדומיין אבל יש. אדם שמצא לעצמו משמעות בחיים, יעדיף לחיות, ואם רק יהיה מודע מספיק לנזק שנגרם לו,מהתנהגות מסויימת (עישון למשל), לא ירצה בהתנהגות כזו. לגבי עישון הוא עדיין יכול לעשן, אבל לא כי ככה נכון, אלא כי קשה להפסיק). אמנם אדם שלא גיבש לעצמו מטרה ברורה בחיים לא יעדיף דחף אחד על פני השני, וילך לפי מה שמספק אותו לטווח הקצר. לסיום רציתי לציין שלדעתי חלק מהאנשים שדואגים לבריאות ברמה גבוהה פשוט לקחו לעצמם את הבריאות כמטרת החיים. אולי כתוצאה של הפחד מהמוות, אולי כי הם מרגישים יותר טובים כשעושים את מה ש"מועיל" ולא את מה שרוצים, בכל מקרה כך דעתי, ואתם מוזמנים להביע את דעתכם