הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
lifesasitis

סיפורים מהחיים


כל אחד עובר משהו בחיים האלה, לא רק משהו אחד.... אנשים מתמודדים עם דברים עצומים לפעמים ואין לנו מושג כי זה לא משהו שכתוב לך על הפנים. לחיים שלי יש הרבה כיווני אוויר, סיפורים קטנים שממלאים חיים שלמים, אולי זה יעניין אתכם, אולי לא... עדיף לפרוס אותם על הדף מלתת להם להתנדף עם הזמן...תהנו:-)
 
 
אם יש משהו שלמדתי מהחיים האלה זה שהחיים מורכבים מתקופות. כמו סרט, הם אף פעם לא נתקעים על סצינה מסויימת, הן תמיד מתחלפות. יש כאלה שגורמות לנו להיקרע מצחוק אם זה סרט קומדיה, יש כאלה שמורידות אותנו ומוזילות לנו דמעות, כאלה שמעבירות בנו צמרמורות של געגוע, רגעים של אהבה, פחד....החיים הם כמו סרט.
יש מלא בדיחות על זה אבל אם נתעמק בזה נבין שזה ככה.
אני לא חושבת שיש בנאדם בעולם הזה שלא חווה אהבה ענקית וטובה, אכזבה כואבת ופרידה לא נעימה. החיים הם עליות וירידות, מעט מאוד זמן בקו ישר ולפעמים סיבובים חדים ורגעים קשים.
אני תמיד עוברת תקופות בחיים, אני אף פעם לא שוכחת אם כי יש תקופות שהן יותר קשות מהקודמות, או לפחות ככה אני מרגישה כי כשזה מאחורייך אתה כבר לא מרגיש את זה.
כשאמא שלי עזבה את ישראל אני הרגשתי שהיא גם עזבה אותנו,אותי ואת אחי הקטן. היא לא אמרה כלום, לא היה לזה סימן ואני באמת לא יודעת איך עלה לי רעיון כזה לראש בגיל 17. אני זוכרת שהיא טסה כמה ימים אחרי היומהולדת 17 שלי, הייתה אמורה להיות שבועיים בברזיל בביקור אצל סבתא שלי ולחזור. השאירה לנו סכום כסף שיספיק לנו לאכול ולשלם את השכר דירה, לנסוע לבית הספר בעומר ודברים של היומיום, בתאריך חזרה שלה היא צלצלה ואמרה לנו שהטיסה מתעכבת והיא תידחה בכמה ימים. אז ידעתי שאמא שלי לא מתכוונת לחזור לפה.
הרגשתי לפני, אבל לא הייתי בטוחה בהרגשה הזו והשיחה בטלפון הזו חיזקה את מה שידעתי מזמן.
יש הרבה סיפורים מהחיים שלי שאני לא זוכרת אבל ייצרתי לעצמי דמיון בראש מסיפורים ששמעתי מההורים שלי ומאחים שלי, אבל את זה אני לא אשכח לעולם, אני גם זוכרת מילה במילה, אני זוכרת את הפחדים שלי, את הבטן שלי מתהפכת, אני החוסר אונים ואת עצמי מתבגרת בכזו מהירות שאפילו את זה פספסתי.
שבועיים אחרי שדיברנו בטלפון וכביכול היא הייתה אמורה לחזור היא פשוט לא צלצלה יותר. לנו לא היה איך להתקשר אליה וגם לא היה לנו מס טלפון של המקום בו היא שהתה. לא היה לי מושג איך לתפוס אותה, אז צלצלתי לאבא שלי.
אני אעצור פה ....

ורק אוסיף בקצרה שכיום, עברו עשר שנים מאז, אני ואבא שלי גרים באותה מדינה אבל מסיבות לא ברורות אנחנו לא בקשר. אמא שלי חיה בחו"ל, הכעס עבר, הצלקת נשארה אבל אנחנו מדברות מדי פעם בטלפון ואחת לכמה זמן אני גם טסה לבקר אותה.
כבר שכחתי מזה לאכול בחגים עם ההורים שלי ואחים שלי באותו השולחן, שכחתי מזה לנסוע לחופשות יחד, לחגוג ימי הולדת...

שכחתי מזה ריבים בבית, מזה ללכת מכות עם האחים שלי ואז לצרוח לאמא שתבוא לעזור לי.

שכחתי מזה לחזור הבייתה ומדלת הכניסה להריח את הריח של האוכל הטעים של אמא, את הארוחות צהריים יחד, הצחוקים עם אחים שלי בשולחן.

אני מתגעגעת לזה....מאחלת לעצמי שבעתיד כשאקים את המשפחה שלי בע"ה אני אתן להם את כל מה שחסר לי....

ובכל זאת אני מתגאה במשפחה שיש לי, למרות הכל
אני אוהבת אותם....




מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על סיפורים מהחיים ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת עוגיה ב 01/03/2017 22:08 ( הפרופיל שלי ) כואב לשמוע.. אנשים לפעמים בקושי מצליחים להתמודד עם עצמם כל שכן עם הילדים שלהם ולכן פוגעים ללא אבחנה.. ובכל זאת לעולם לא תהיה סיבה מוצדקת לנטישת ילד. נשמע שאת בחורה חזקה ולמרות הכל מצליחה בדרכך. מאחלת לך שתמצאי את האושר בעצמך ובמשפחה שתבני. תגובה לתגובה