מכירים את זה שחלמתם להתחיל משהו, וקצת אחרי שבאמת התחלתם לעשות אותו פתאום כבר לא מתחשק לכם בכלל להמשיך??
זה הרי קורה לכולנו. כולנו חולמים בגדול, ואפילו בקטן, על כל מיני דברים מעניינים שאפשר לעשות, ללמוד תחום חדש ומעניין, לפתוח עסק חדשני או אפילו לקרוא איזה ספר עב כרס שפתאום הדליק אתכם. החלום הזה מתבשל לכם בראש, יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע. אתם מציירים בראש את כל ההתרחשות, איך זה יקרה, אילו אנשים יהיו שם, ובעיקר את החיוך המאושר על הפנים שלכם לכשתגשימו את אותו החלום. ופתאום, הגיע הזמן.
אתם אומרים לעצמכם, איזה יופי בדיוק הזמן המתאים להגשמת החלום! אתם מתחילים להסתער. פותחים את האינטרנט, אוספים מידע, משוחחים עם מכרים, מגששים אחרי אופציות שונות. מתחילים להיכנס אל עובי הקורה. אבל אז קורה הלא-צפוי, תוך כדי שאתם בתוך תוכה של ההתקדמות, מתחיל להתבשל אצלכם חוסר החשק. פתאום כבר לא בא לנו להמשיך, החלום הורוד מתחיל להאפיר להכביד עלינו. והפעילות שלנו במסגרת החלום, מתחילה להתנהג בהתאם... ואז מתחילים לזרוק ולזנוח... 
התסכול גובר כשמנסים לנתח את זה בראש. אתה אומר לעצמך, דחילק, אני באמת אוהב את זה. זה מעניין אותי. אני באמת מעוניין ורוצה את זה, זה ישתלם, זה יעשה לי טוב. אבל זה לא עובד, משהו בחיבור הזה בין המח ללב לא מתקדם טוב. 
התחושות האלו קורות לכולנו, ולא רק פעם אחת. הן פוגשות אותנו יותר מדי פעמים.
נראה לי שיש לי הצעה. אני קורא לה לשוב למקור. באחד מספרי הקבלה הקדומים והמרכזיים ישנו ביטוי שאומר "אם רץ ליבך, שוב למקום". וכפראפרזה, אני אומר "אם רץ ליבך, שוב למקור". 
יש לנו בעיה. אנו יוצרים חלומות, מתכננים תכנונים וסוללים דרכים להגשים אותם, אמנם אנו משום מה נוהגים לשכוח אותם בשעה שאנו יורדים לשטח. ואולי זהו תורף הבעיה שלנו. אנו שוכחים את המקור. המקור הוא אותו החלום המתוק בראשיתו, לפני הבאסה שמתלווה לאפרוריות של החיים בפועל. החלום הוא משוחרר כל כך ממגבלות של זמן, כסף ומאמץ. הוא נמצא שם בשבילנו כל הזמן. הוא זמין והוא תמיד יכול להיות מתוק, אם רק נרצה. אבל זה לא הכל. לחלום הזה, עם כל המתיקות שלו, יש כח עצום להזיז אותנו, לטלטל אותנו. אם אני מריץ לעצמי בראש כמה דבר מסויים הוא שווה וטוב, וכמה הוא יעשה לי טוב, ממילא באופן טבעי הרצון שלי לעשות אותו יעלה ויתגבר. בעצם, אם אני רוצה לגרום לעצמי להתחיל לזוז, לעשות דברים, אני צריך להשפיע על הרצון שלי בצורה חזקה. איכשהו.
מסתבר, שהדרך הכי טובה לעשות את זה היא פשוט לדמיין. Imagine. ככה הרי ג'ון לנון שינה את הדיסק לכל כך הרבה אנשים על פני הגלובוס. הוא קרא להם לדמיין. הדמיון שלנו יכול להפוך למנוע אנרגטי עוצמתי. פשוט תחלום כל הזמן, אל תפסיק. גם אם לקחת על עצמך לקרוא איזה ספר עב-כרס במיוחד ומעלה ניחוחות של טחב, נגיד "פשר החלומות" של פרויד או משהו, אל תפסיק לחשוב על הטוב אליו התכוונת כשלראשונה אחזת את הספר בידך. זהו המקור. החלום הטוב ההוא.
אם בכל חודשי השירות הצבאי האחרונים שלך חשבת על קורס הסטיילינג שרצית לעשות, ודמיינת איך הוא יצבע לך את החיים ויעורר אצלך את ההשראה - אל תפסיקי לחלום על זה גם כשאת עמוק בתוך המטלות של הקורס או בדרך המעצבנת לקורס באוטובוס המיוזע באמצע הקיץ. תחזרי למקור.
נוסיף עוד עומק למחשבה הזו. בעברית אנו רגילים להשתמש במילה מקור באופן דומה למילה source באנגלית, שמשמעותה היא שורש. או יותר נכון בצורה בה נוהגים להשתמש בה באנגלית, כתיקיית אם במחשבים או כמיקום ראשוני לפני שיצאת לדרך. אבל יש בזה עוד עומק, מקור בעברית הוא נביעה. נביעה של מעיין. מים פנימיים שמחלחלים מתחת לפני השטח בתוך ההר, ופתאום הם מוצאים להם פתח באדמה לצאת משם. המים יוצאים ומטפטפים כפי היכולת שפתח האדמה מאפשר להם. הנביעה ממשיכה וממשיכה בלי מעצור. היא מוציאה מים, היא מקירה אותם (כך אומרים בעברית להזרים, להקיר - ומכאן שורש המילה מקור). כך מחשבת מקור, מחשבה אודות החלום הראשוני שהוציא אותך לדרך, יכולה לנבוע ולנבוע כל הזמן. רק תחשוב אותה, רק תפתח למים את הפתח דרכו יוכלו לזרום החוצה.
אולי צריך להתאמן על זה, לכתוב לעצמך ביומן, פעמיים בשבוע בשעות מוגדרות, לחשוב מחשבות מקור. תוציא את המים הטהורים החוצה, את הרצונות הגדולים שלך, תן להם לזרום, שירטיבו את כל העשייה האפרורית שלנו ביום יום.
אם רץ ליבך, אם אתה רואה שהלב שלך בורח ורץ למקום אחר, מקום שאתה לא מעוניין בו - שוב למקור, תחשוב מחשבות של מקור.