כאב מתמשך, עצב אינסופי שמנסה לשבור אותי!
מנסה לא להסכתל על זה, להרגיש את זה.
אך, רואה את זה מסביבי,
פשוט חודר לתוך עורקי.
גם אני רוצה!
בסה"כ, גם אני אנושי!
חסר לי את המגע הנשי של בחורה אוהבת,
אשר מעבירה את ידיה העדינות על פני המחוספסות.
חסרה האווירה שנוצרת משילוב מבטנו!
כאשר אני בוהה בעיניי ורואה ומרגיש את רגשותיה,
שהמבט הזה מחלחל לנשמתי ומבפנים פשוט עושה צמרמורת.
זה חסר נורא!
כשהיא יושבת לידי ואני מחזיק את ידיה,
כשהיא אומרת לי מילים שאני פשוט נמס מהן...
אני מחבק אותה ומבין היא שלי.
ועכשיו תגידו לי - למה היא איננה?!
כנראה עד לא זמני, אבל!...
יש אחת...אי שם שאני רוצה שתהייה שלי,
מקווה שהיא קוראת את זה.
ואולי תבין את זה.