היא קטנה ושובבה, רוב הזמן אני עייפה וחסרת סבלנות "ככה זה עם ילדים" בינתיים היא רק אחת והיא הפכה את כל עולמי האישי והזוגי, היא זו שבגללה אני מתעוררת בבוקר עם חיוך ופיהוק ענק ביחד.הבת שלי.
בתור אמא עד לשלב מסוים בהתפתחות עוד הייתי מעורבת בהכול, אם לא זו שקובעת הכול לגביה, מה היא תאכל, כמה תאכל, איפה היא תהיה וכמה זמן בכל דבר. היא כמובן ביצעה וביקשה את הדברים בפועל אבל הייתי שם בכל רגע כמעט בבלעדיות. והנה... הילדה שלי גדלה, היא אפילו מדברת, הולכת, רצה, קופצת צוחקת. הילדה שלי כבר עצמאית ויש אירועים בחיים שאני לא שם, אני כבר לא משגיחה מהצד והאחריות כעת משותפת לעוד אנשים בחייה, האבא שלה, צוות הגננות, הסבא וסבתא כשהם לוקחים אותה לבייביסטר, יש רגעים בהם אני מחוץ לתמונה ומגלה ורואה את ההתפתחות שלה רק בדיעבד.
השובבה הקטנה לומדת וסקרנית מכל דבר, יש מספר פעמים ביום בהם אני תופסת את ראשי חזק ביד אחת ויד שניה מכסה את פי שלא לצחוק מולה, על "השטויות" שהיא עושה שאני יודעת שעלי לחנך אותה ולהציב לה גבולות.
הקטנה מאוד אוהבת נעלי עקב, מסתבר בגיל מוקדם מאוד. היא אוהבת במיוחד לנעול את נעלי הגולדה שלי, לקחת את עגלת הקניות שלה, לשים את התיק שלי על היד שלה ולהסתובב כך בבית. ממש גברת מגונדרת מסתובבת בבית הפעם זו לא אני. זו הקטנה הבלונדינית עם התלתלים שמשגעת אותנו. לא פעם תראו אותה מבקשת מסרק ושאנקה לה אוזניים, אעשה לה קוקיות בשיער, אשטוף לה פנים וידיים עם סבון כמובן, הכול ע"פ דרישה.
בשעת ערב נדירה בה החצי ואני יושבים עם הקטנה סביב השולחן לארוחה לקראת סיומה הקטנה פוצחת במילה "אוי התפצוצצתי" אני והחצי כמעט על הרצפה, עוד מילה חדשה שהקטנה למדה בלי ששמנו לב.
ובזמן אחר, של ארוחת בוקר ביום שישי כשהקטנה יושבת על הספה ורואה טלויזיה עם סנביץ ביד בו היא עסוקה בעיקר לפרק את הלחם ולהפריד את הקשה מהרך היא אומרת לעצמה "אוי אוי כמה בלגאן, תראי מה עשית" אין אפס, היא מחקה כל מילה שלנו, גם את משפטי החינוך הלא כל כך מוצלחים שלי מסתבר.
הקטנה כבר יודעת מאכלים וכמובן שיש לה העדפות "עוד ספגטי" היא אומרת ולא מוותרת על "בשר ואורז" "מלפפון", "גבינה צהובה" "מעדן" ואפילו תפוח אדמה, מהפעם האחרונה שהקטנה אכלה פנקייק עם מייפל היא בעיקר אהבה את הרוטב ומאז קוראת לו בשמו "פיפל".
בשעה אחרת בה אני עומדת במטבח ומבשלת בניגון קל על הסירים, נעמדת הקטנה מול התנור ומספרת לו "אסור לגעת! זה חם ומסוכן" שחלילה התנור לא יקבל כוויה מעצמו...
ובשעת אמבטיה בסוף היום כשאני מקלחת את הקטנה, לרגע קט היא נעמדת, מסתכלת עלי ואני כבר יודעת מה יהיה המשפט הבא "לשטוף טוסיק" היא אומרת לי ומסיימת ב"לשים שמפו על הראש"
פעם בשבוע היא אפילו באה בדרישה "לגזור ציפורניים" ואני כמו חיילת, מבצעת את פקודתה.
לעיתים בטלויזיה מתנגנים שירים, כשאני והקטנה יושבות על הספה ומגיע השיר "הנה מה טוב ומה נעים" הקטנה שמה את ידה על כתפי ואוחזת בידי שאשים על כתפיה ומתחילה לזוז שמאלה ימינה וחוזרת חלילה שרה ביחד את המילים.
כעת, נראה שהגיל המתאים מגיע והקטנה מאותת לגמילה מחיתולים, היא מודיעה על צרכיה לאחר שעת מעשה, ובעת החלפת הטיטול אף דורשת "משחה לטוסיק! הרבה!" "שלא יכאב" "זה לא כואב" היא אומרת לי.
ואם כבר כאבים, אז בינתיים השיטה של הנשיקה עובדת, אם הקטנה מקבלת מכה היא יודעת לבוא אלי, להראות לי איפה כואב לה שאתן לה נשיקה במקום הנפצע ואם אני קצת רחוקה היא מראה לי איפה כואב לה ונותנת בעצמה נשיקה למקום הנפגע.
הקטנה כבר מבינה ויודעת גם מה זה רופא ומה עושים אצלו, כל יום חשוב לקטנה לוודא ש"אמא הלכה לרופא" "אמא בריאה" "אין לי חום, לא נראה לי" וכשאני שואלת אם נלך לרופא היא עונה לי בביטחון "לא נראה לי".
יש רגעים של פינוק והקטנה כמו כל הילדים אוהבת שוקולד וממתקים, וכשהיא מבקשת לעיתים אני מסרבת, הקטנה אינה מקבלת את תשובתי ועונה לי בחזרה "בטח שכן" , אני נמסה.
כן היא שלי, היא מדברת, רצה קופצת, יש שלבי התפתחות שפספסתי ועוד כמה דברים שלא אדע ולא אהיה מעורבת, אין ספק שהיא מעבידה אותנו בבית ולעיתים מחנכת אותנו, מראה לנו שהיא קולטת הכול, גם את מה שאנחנו כמו הקטנים רוצים ואוהבים "עוד שוקולד" ו"הרבההה מתנות"