בתקופת השואה היו כאלה שמצפונם לא הניח להם לעמוד מנגד ולראות בשוויון נפש את האכזריות שהופנתה כלפי היהודים. אותם מעטים מלמדים כי היתה אפשרות לעזור ולהציל יהודים. כפי שאמר הרמב"ם "וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" בחוק יד ושם יש סעיף מיוחד המחייב להוקיר את מי שסיכן את עצמו ואת משפחתו לשם הצלת יהודים בשואה.
בשנת 1963 הוקמה ועדה בראשות שופט של בית המשפט העליון בישראל שתפקידה לאתר ולהעניק תואר "חסיד אומות העולם". הוועדה בודקת ומקפידה לפני שהיא מחליטה להכריז על אדם שהינו אחד מחסידי אומות עולם. הוועדה בודקת כל מסמך רלוונטי, ובעיקר עדויות של ניצולים ועדי ראייה אחרים.
"אלה התנאים שעמידה בהם מזכה לא יהודי בתואר זה:
·       יוזמת הצלה.
·       קשר סביבתי בין פעולות המציל לבין ההצלה.
·       כוונה להציל יהודים דוקא.
·       עשיית ההצלה שלא בתמורת בצע כסף.
·       סכנה ממשית לחייו של המציל או לשלום גופו ובמקרים מיוחדים סכנה לפרנסתו או למעמדו. "
במשך השנים נוצר גם תנאי "שלילי" אדם שהרג יהודים והציל יהודים אחרים  - לא יזכה בתואר.
בנוסף הוועדה שוקלת את כל הארועים והנסיבות של פעולת ההצלה. כמו איך נוצר הקשר ביניהם, סוג העזרה שהוגשה, באיזו סכנה העמיד עצמו המציל ומה היתה הסיבה שהביאה אותו לסכן עצמו ולהציל יהודים.
רק לאחר בדיקה מדוקדקת כאשר כל העדויות והמסמכים מראים כי אדם שאינו יהודי סיכן את חייו, חירותו וביטחונו כדי להציל יהודי אחד או יותר מסכנת מוות או מהגליה לאחד ממחנות המוות, מבלי לבקש מראש תמורה כלשהי - הופך אדם זה למועמד לתואר - חסיד אומות העולם. אותה בדיקה ואותם תנאים מתייחסים גם אל מצילים שנפטרו.
לאחר שמחליטים להעניק לאדם את התואר -  חסיד אומות העולם, הוא זוכה לקבל מדליה מיוחדת שעליה מוטבע שמו וגם תעודת הוקרה. ביד ושם בירושלים, בגן חסידי אומות העולם, יש קיר כבוד מיוחד עליו נרשמים כל שמות חסידי אומות העולם וכן ניטע עץ על שמו בשדרת חסידי אומות העולם.

את האותות מעניקים למצילים או לקרובי משפחתם בטקס מיוחד הנערך בארץ או בארץ מגוריהם בחסות הנציגות הדיפלומטית של מדינת ישראל. לרוב הטכסים הנערכים בחו"ל מקבלים סיקור תקשורתי מכובד ואפילו נציגי השלטון המקומי משתתפים בהם כדי להעניק כבוד לאותם חסידים ולפועלם.

מוסד יד ושם ממשיך גם בימים אלו, עשרות שנים לאחר סיום מלחמת  העולם השנייה, לאתר ולבדוק סיפורי הצלה. המוסד ימשיך בפעילות זו כל עוד ימשיכו להפנות אליו בקשות להענקת התואר.
 
עד היום הוכרו בתור חסידי אומות העולם גברים ונשים, בני משפחה שמייצגים ביחד כ-10,000  סיפורי הצלה שונים.

בין סיפורי ההצלה השונים יש שני סיפורים בולטים:

האחד הוא סיפורו של הדיפלומט השוודי ראול ואלנברג, שבזכות מפעל ההצלה הגדול שניהל, בו סיפק דרכונים שוודיים, מזון, בגדים ומחסה ליהודים רבים הצליח להציל מעל 33,000 יהודים.

הסיפור השני הוא למעשה סיפורו של עם, סיפור הצלת יהודי דנמרק. בספטמבר 1943, העבירו חברי המחתרת הדנית בסירות דייג קטנות, כמעט את כל יהודי דנמרק לשוודיה וחילצו אותם מיד הנאצים. (המחתרת הדנית עמדה על כך שכל חבריה נטלו חלק בהצלת היהודים ושהם ייחשבו כגוף אחד. לכן העם הדני כולו מוכר כחסיד אומות העולם). עד עתה הוכרו כ-25,000 איש ואישה בכל רחבי העולם כחסידי אומות עולם.

בטוח שעוד רבים ראויים לקבלת התואר חסידי אומות העולם אבל אין מי שיבוא ויעיד על כך כי המצילים והמוצלים כבר אינם בחיים. אי אפשר לספר על זוועות השואה בלי לספר את סיפורי הגבורה הנפלאים של אותם מעטים שסיכנו עצמם על מנת להציל יהודים. סיפוריהם מלמדים כי ניתן היה להציל רבים. כפי שמצוין על מדליון הכסף המוענק לחסידי אומות העולם על ידי יד ושם  "לאות תודה מעם ישראל - כל המקיים נפש אחת - כאילו קיים עולם מלא".