סקרנותם של ילדים והשאלה " למה אסור לאכול חמץ בפסח ? " דחפה אותי לכתוב את המאמר הנוכחי.

נתחיל קודם כל בהסבר על החמץ.

על פי ויקיפדיה חמץ הוא קמח של אחד או יותר מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) המילה חמץ לקוחה מפעולת ההחמצה הקשורה בעקיפין לתפיחת הלחם. הטעם החמוץ שהיה טעמו של הלחם בעבר (כמו גם טעמם של לחמים מודרניים הנעשים בשיטת ההחמצה) נבע מכך שלא הוספו שמרים מלאכותיים לתערובת הקמח כך שפעולת התפיחה בוצעה באמצעות השמרים הטבעיים שמצויים על קליפת השעורה והחיטה. בנוסף לשמרים הרצויים על הקליפה ישנם גם חיידקים מסוג לקטובציליוס המפרישים חומצות כחלק מהמטבוליזם הטבעי שלהם. החמוצות גורמות לטעם הלחם להיות חמצמץ אך אינן קשורות לתפיחתו באופן ישיר.

על פי הדת אסור לאכול חמץ בפסח בכדי להזכיר לנו את מסע בני ישראל במדבר והניסים שה' עשה בכדי להוציא אותם ממצרים. על פי הדת בני ישראל מיהרו לצאת ממצרים ולכן עיסות הקמח לא הספיקו לתפוח  ונאפו  מידית והתוצאה היתה מאפה נוקשה וחסר נפח בשם מצה.

עכשיו שסיימתי את ההקדמה נגיע לעניין עצמו. מדוע בעצם אסור לאכול חמץ ? אם נתעלם מהמשפט הסתמי "כי ככה זה" או "זה מה שאלוהים רוצה" וננסה להבין את הסיבה לאיסור  יתכן והיא קשורה למהות החג עצמו. פרוייד טען בספריו על משה רבינו כי במדבר התעצבה המהות של העם היהודי.  לפי דעתו רק בתנאי מעבדה מנותקים מהשפעות זרות ורצופים בקשיים קיומיים ניתן לזרז את היווצרותו של עם מגובש. הרעיון הזה גם אם לא ניתן להוכחה או להפרכה , נשמע מאוד נכון אינטואיטיבית (כמו כל הגות פרוייד) . באופן אישי אני לא מאמין שסיפור יציאת מצרים התרחש באופן היסטורי אבל אני מאמין שהסיפור על יציאת מצרים שימש במהלך ההיסטוריה ככלי לעיצוב הדת היהודית בגלות.

שטיפת מוח ריטואלית היא משהו שכל הדתות עושות במידות כאלה או אחרות. מצוות הדת הם המנהגים שמושרשים למאמינים ומנציחים את עצמם בדומה לגנים. ממים דתיים אלה תורמים להמשך הישרדותה של הדת במשך הדורות. סדר פסח הוא דוגמא מצויינת לניסיון להנציח את הסיפור של יציאת מצרים בתור סיפור היסטורי . הבעיה היא שהעדויות ההיסטוריות על קיומה לא נמצאות(פיתום ורעמסס  איפה השרידים ? איזו שושלת ,איזה פרעה ? אין עדיויות על מושבה של בני ישראל במצרים ,  איך ניתן לכלכל 600,000 איש במדבר צחיח ? ).


אין דבר שמדגים זאת יותר מקיומם של הלחמים הכשרים לפסח והשימוש בקמחים אקזוטים בכדי להתמודד עם האיסור על החמץ. מטרתו של איסור החמץ הוא להגביל ולגרום לסבל מסויים שהדת זקוקה לו נואשות.  לאכול מצה אמור להיות לא כיף זאת כל המטרה שלה , יסורים . מצה היא מאכל שלא מיועד לאכילה שכן אינו מתפרק באופן מיטבי בגוף וגורם לתסיסה משנית של הקמח הלא "מוחמץ" בקיבה . עוד בגלות בני ישראל נהגו להתמודד עם האיסור בדרכים יצירתיות , ייצור פשטידות על טהרת המצות כמו כם מגוון מאכלים אחרים שנועדו לעקם את המהות של המצה , תחמנות דתית שכזו . בעידן המודרני יצור לחמים מקמחים אחרים שאינם נחשבים לחמץ היא כעת פעולה צינית למטרות רווח. המצווה נהפכת לשטות גמורה ואפילו נתמכת ע"י הדת המוסדית באמצעות ה"הכשר לפסח" . כלומר דתיים יורים לעצמם ברגל פה.

כל שנה שעוברת אני רואה איך הסדר במשפחתנו פחות אדוק ופחות "דתי" מהשנה שעברה. לאנשים אין סבלנות לקשקושים על האסונות האלה ואי הדיוק ההיסטורי במיוחד לא אחרי שהופגזנו בכל כך הרבה דימויים מדהימיםיותר מהמכות וקריעת ים סוף כמו  למשל האפקטיים באווטר.  מובן שהמבוגרים עמידים לשינויים אלה. פעולת ההשרשה של הממים בהם חזקה יותר מהצעירים. המבוגרים זוכרים את ההורים שלהם מקיימים את הסדר בהתאם לכל מצוות הדת וכללי ה OCD שלה. 

אבל זהו קרב אבוד הילדים שלי עם כל הרצון שלי לשמור על סדר פסח פשוט לא יהיו מסוגלים להכיל את השטויות האלה באופן רציני (זה תלוי בחינוך כמובן). אני חושב שבמקום להלחם בקרב אבוד אנחנו צריכים חג אזרחי בדומה לנובי גוד הרוסי או חג ההודייה וו ליל כל הקדושים האמריקאי. החגים הדתיים בארץ גוססים מחוסר רלוונטיות, צריך להחיות אותם , לנתק אותם מהדת הישנה ולתת בהם חיים חדשים , חגים למשפחה ללא הגבלים לא הגיונים וסתירות מדעיות או לוגיות.

למה לא  חגוג את חג האביב ואת חג החורף ואולי נחגוג  גם  את חג המדע או חג היצירתיות ....אני יכול לחשוב על עשרות אם לא על מאות חגים יותר ראויים לחגוג מחג הפסח ואתם ?