הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
psychology

הפסיכולוגיה של הילד


בתור הורים אנחנו כמובן רוצים שיהיה הכי טוב לילדינו, ולא תמיד אנחנו מצליחים "להבין" את הראש של הילד, וזה יוצר בדיוק את המצב ההפוך מהרצוי. במאמר הבא, ננסה להבין את הראש של ילדנו מנקודת מבט של מתבגר מתחיל.. שיהיה לנו גידול ילדים מוצלח!
" אתה לא יוצא מהבית מאוחר .."

"אני לא מרשה לך ללכת עם חברים שלך.." 

"מתי תבין שבגלל שאתה לא לומד לא יצא ממך כלום "  


נשמע מוכר נכון? בין אם אתם הורים לילדים מתבגרים, או הילדים שבסיטואציה אתם מנסים ללכת בנחישות אחרי רצונכם ונדבקים אליה בלי להרפות. זה קורה לכולנו .
לי ולכם. 
פה אני כותב מנקודת מבט של ילד מתבגר אבל לפעמים אני מרגיש שאני מצליח להבין גם את נקודת המבט ההורית שבעניין.
זה לא קל, זה נכון, הילד מקשה ואתה בתור הורה מקשה לא פחות כי אתה רוצה "טוב" לילדך, ולפעמים קצת קשה לנו להבין שילדנו, שלפני רגע היה כה קטן ויצא מבטן אמו, פתאום גדל ונהיה גבר.


כן, ממש גבר.


אם ננסה להסתכל קצת מנקודת המבט ההורית אז מה שההורה רואה בילדו לא מעט פעמים זה את הילד שלפני רגע היה יונק מאמו, ופלט את האמרה "אמא" אחרי אבא כמובן, ואחרי שקצת גדל הלך למעון, ואמא דאגה להחזירו בכל פעם, וכשגדל קצת ועבר לגן, הלכה הסיטואציה וחזרה על עצמה, עד שהגיע לבית הספר שם כבר נהיה עצמאי ונחוש . קיבל קצת "בינה על חייו" .

ואז עבר לחטיבת הביניים שם הוא מנסה להתחיל ולקבל את חירותו בתור ילד עצמאי .
ועוברות השנים לסיום התיכון, ומסיבת הסיום.... פוווווופ !  הילד גדל מאוד ! 


אגזים ואומר שהוא כבר פחות ילד , הוא כבר מתבגר לכל דבר ועניין .
אפילו צמח לו זקן קטן.. (כבר מזכיר את אבא?!) וזה לא נתפס.

איך עברו להם מהר השנים, והילד החמוד והקטן שגידלתי בגר ונהיה לילד עצמאי ויפה? 
ועכשיו כשהוא גדל כבר קשה לי בתור אימו לעכל האת המאורע.


ישנם אימהות שבאמת מצליחות שחרר את ילדם לחירותם, אך הסוג השני של האמהות שעדיין מרגישות את ילדם "בבטנם" מרגישות שזה לא ייתכן, האמרה "הוא הילד של אמא" עדיין בראשם וזה נראה כאילו היא לא תצא משם בקרוב.

זוהי סוג של תהליך הכחשה שבתוך מוחה של האמא עוברים המסרים שילדה נשאר קטן וכך זה ישאר לכל החיים. 

אתם יודעים זה אפילו מזכיר לי שלבגרות בספרות למדנו את הסיפורת
"והילד איננו" של יהודה עמיחי, שממחיש את דאגת האמהות לבניהם ופה האבא נכנס לתפקיד הדואג לילדיו.


 

וְהַיֶלֶד אֵינֶנוּ/ יהודה עמיחי

בְּנִי, אַתָּה שׁוּב מַדְאִיג אוֹתִי.

מִזְּמַן לִזְמַן אַתָּה מַדְאִיג אוֹתִי

בִּקְבִיעוּת שֶׁהָיְתה צְרִיכָה לְהַרְגִיעַ אוֹתִי.


אֲנִי זוֹכֵר שֶׁפּעַם, כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן,

רָאִינוּ יַחְדָּו שְׂרֵפָה בְּמָלוֹן גָדוֹל.

הָאֵש וְהַמַּיִם וְהֶעָשָׁן,

הַיְלָלוֹת וְהַצְעָקוֹת וְהָאוֹרוֹת הַמְהַבְהֲבִים בְּטֵרוּף,

כָּל אֵלֶּה חָסְכוּ לִי הַרְבֵּה דִבּוּרִים

עַל מַה הֵם הַחַיִּים. וְעָמַדְנוּ בִּדְמָמָה.


אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אֵיפֹה הֶחְבִּיא אָבִי

אֶת הַפַּחַד שֶׁלוֹ, אוּלַי בְּאָרוֹן סָגוּר

אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר מִחוּץ לְהֶשֵּג יְדֵי הַיְּלָדִים

אוּלַי עָמֹק בְּלִבּוֹ.


אֲבָל עַכְשָׁו אַתָּה שׁוּב מַדְאִיג אוֹתִי.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ תָּמִיד,

הַפַּעַם בֵּין עַרְפִלֵי הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן,

אֲנִי אַבָּא עֲרָפֶל.

וְהַיֶלֶד אֵינֶנּוּ, כִּי הוּא כְּבָר מְבֻגָר.


 


 

אפשר ממש לראות שהסיפורת הזו יכולה ממש להמחיש את דאגת הורים לילדיהם
והיא מראה בצורה טובה ביותר, איך הדאגה לא מרפה גם כשהילד מתבגר וגדל, ואולי אפילו יותר בשלב כזה של חייו .


אני חושב שאנחנו ההורים למרות דאגתנו צריכים לנסות לפעמים להבין את ראשו של הילד המתבגר הזה, שבסה"כ בהרבה מהפעמים רוצה את עצמיותו ומתוך כך,
לתת לו את החופש שראוי לו .

ולא לשכוח שבעברנו הלא רחוק, גם אנו היינו "ילדים מתבגרים" .
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על הפסיכולוגיה של הילד ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת האני ב 16/05/2014 18:57מאמר מעולה ! רעיון מאוד יפה. אתה כותב מקסים :)תגובה לתגובהבתגובה להאני מאת ariel7858 ב 17/05/2014 21:41 ( הפרופיל שלי ) היי תוודה!! ואת מגיבה חמוודה מאוד!

ידוע כמשפחה, הורים, פסיכולוגיה של הילד, חינוך, הוריות, ילדים, התבגרות
נכתב ע"י ariel7858
בתאריך: 12/05/2014
אריאל אייכן בן 23

1 מאמרים | 1888 כניסות
מאמר זה נקרא 1888 פעמים 2 תגובות למאמר זה - להוספת תגובה
דירוג המאמר
62%
 השארת תֶּשֶׁר לariel7858
אני אוהב אותכם :)
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!