כבר יומיים שהיא משתעלת ואמש הקיאה הרבה, אחרי לילה קשה עם שפע התעוררויות ושיעול נוראי, הקטנה קמה עם חום נמוך ומצב רוח מוזר. ליל הסדר היום, תכננת לצאת לקנות מתנות ולהכין לחמניות שתביאי אתך לארוחה עם כל המשפחה, אך התכניות משתנות. החצי ואת מארגנים את הקטנה ונוסעים לקופת חולים. בחניה רק כשהגעתם הקטנה מקיאה על עצמה ועל הכיסא, שני הורים מיואשים מול סיטואציה לא ברורה. בזמן שהחצי מוריד מהקטנה את בגדיה ומשאיר אותה עם טיטול, את עולה לחפש בין החנויות בגד לקטנה כי שוב שכחתי לקחת לה בגדים להחלפה. מוצאת לה שמלה, פשוטה ורודה ויפה, 70 שקלים, הוצאה לא צפויה, הקטנה קיבלה מתנה. אתם מגיעים לבדיקה אצל הרופאה  שבודקת בשקט ובסבלנות בזמן שהקטנה צורחת, כמה שהיא שונאת רופאים.

פסיקת הרופאה קבעה כי לילדה אין טיפול מיוחד ואין מניעה להביא לארוחת החג, יתכן היא מפתחת משהו, לעקוב שלא יעלה החום. בליבך כבר החלטת, לארוחה הגדולה כבר לא נוסעים. זה לא לעניין להביא לארוחה פעוטה משתעלת, מה יגידו הדודים ואם תדביק ילדים אחרים? נחסוך את הסיכון ונשאר בבית. התכניות היו כל כך שונות מהמציאות כשטרם סיימת לסדר את הבית וגם לא ממש קנית מצרכים. זה ערב חג והמקום האחרון שבא לך להיכנס אליו הוא הסופר, שם גם נמצא כל העולם ואשתו לקנות דברים חסרים. אין לך רשימה מסודרת ואת קצת רעבה ולא מפוקסת, זורקים דברים לעגלה עד שהיא מלאה ומגיעים לקופה. עוד הוצאה לא צפויה, אה כן וגם קנינו לקטנה מתנה לחג, לגו מגניב ומיוחד.

זו רק הייתה יציאה לביקורת אצל רופאה שעלתה לנו ביוקר, לא בגלל ההוצאות הלא צפויות אלא בעיקר בגלל התכניות שהשתנו מאוד. החצי התעקש והציע שאסע לארוחה הגדולה והוא ישאר עם הקטנה, הוא יודע כמה חיכיתי לליל הסדר, אבל זה לא אותו דבר להיות עם המשפחה הגדולה בלי החצי וילדתי.הוא אמר שיסתדר, את בטוחה וסומכת עליו אבל לא מסרבת להצעה. הבגדים שקנית לעצמך לחג נשאר בארון, עוד תמצאי לאן ומתי ללבוש אותם.

בבית, לאחר שישנת שעה ואכלת מעט, את מחליטה שאת לא מוותרת על אווירת החג, בזמן  שהבית שקט ושניהם ישנים את מעמידה סירים על הכיריים ומתחילה לבשל. את לא מוותרת, הערב יהיה פה ליל סדר, ליל סדר אחר. לראשונה בחייך מכינה את המאכלים של אמא וסבתא שכל כך רצית לאכול בשולחן ולהיות עם כולם.

את מכינה סלטים, מנסה להרכיב קערת פסח, אין לך חזרת ואין לך גפילטא, אין לך קניידלך אבל יש לך ביצים,חסה, מצה, יין וחרוסת קנויה, סוג של סדר, סדר אחר.

לאחר 4 שעות במטבח את גם מנקה מעט את הבית, מקלחת את הקטנה, מלבישה בשמלה, עורכת שולחן עם מפה לבנה חדשה, את חסרת תאבון אבל שותה קצת מהיין שמשחרר אותך מהבאסה שאת לא בסדר עם כל המשפחה, שרים שירים מההגדה,ואוכלים מטעמים. מצלמים כמה תמונות למזכרת, זכר קטן לשמחת חג, חג אחר, פחות שמח.

הקטנה מקיאה את כל מה שאכלה, את תופסת את הראש, מה עכשיו, עד לאן? היא שוב נראית הפוכה ואת מתהפכת כמעט אחריה. בד"כ את לא קריזיונרית ולא אימא כל כך דאגנית, אבל הפעם זה אחרת, תחושת חסרת אונים מול הילדה שלך שסובלת.

אורזים תיק קטן, הפעם מוכנים עם בגדי החלפה, כרטיס מגנטי ונוסעים למוקד. שם הרופא פוגש אותנו, נחמד ואדיב, בודק בודק, לבסוף הוא פוסק שהוא לא בעד אנטיביוטיקה ונותן תחלופות שהן גם לטענתו לא דחופות. אתם חוזרים הביתה עם מרשמים, למקרה שהמצב יחמיר, הקטנה נרדמת באוטו, החום שוב עולה.

בבית, אחרי שנתת אקמולי לקטנה את נעמדת ליד החלון ורואה את המשפחה ההיא ממול בארוחת החג, הרבה אנשים, קוראים בהגדה, את קצת מקנאה. זה ערב חג פסח אחר, שבו לפתע את קצת לבד וזה מוזר לך.

בחיים אני יכולה לתכנן את כל המטרות שלי שאני רוצה להגיע ומה אני רוצה להגשים ולעיתים אני שוכחת לקחת בחשבון שיתכן ויהיו שיבושים, ערב חג נראה לי כל כך ברור להיות עם המשפחה, ארוחה גדולה, מתנות ושמחה. מתנחמת במחשבה ששבוע החופשה הזה רק בתחילת דרכו ועוד נזכה לבלות ולשמוח, עכשיו רק נותר לקוות שהקטנה תתחזק ותחזור לעצמה במהרה, פסח של בריאות ותקווה.