מקור קני הסוכר, שאת מיצו משמשים לייצור הסוכר, הוא באיי האוקיינוס ההודי. בהודו עצמה צרכו את הסוכר עוד בעת בעתיקה, ומשם הוא התפשט גם לסין. בימי הביינים, לקראת המאה החמישית לספירה, סוחרים ערבים הפיצו את הסוכר, וייבאו אותו מהודו וסין לשאר מזרח אסיה, עד פרס.  במאה השביעית לספירה, כבשה האימפריה המוסלמית בראשות עומר בן אל חטאב את פרס, המזרח התיכון וצפון אפריקה, ואיתם הביאו את ייבוא הסוכר. בני אירופה פגשו לראשונה את הסוכר במהלך מסעות הצלב  על ישראל, שכאמור היתה אז תחת שלטון האסלאם, ותפוקת הסוכר. מאז האירופאים התחילו לסחור עם המוסלמים, ולייבא את הסוכר גם לאירופה. אלא שהסוכר היה יקר מאד גם בישראל, ומכל שכן באירופה, שכן הוא ייובא לשם מהודו הרחוקה. למעשה, השימוש של הסוכר באירופה הסתכם בדרך כלל בתוספה לתרופות מרות וכדומה. לאף אחד לא עלה על הדעת לפתוח קונדטוריה או להוסיף סוכר לתה. מה שהנחית את מחירי הסוכר היה תגליתו של כריסטופר קולומבוס, שביקש למצוא דרך ימית להגיע מספרד להודו, מכיוון שהדרך היבשתית המקובלת עברה דרך קונסטנטינופול, שנעשה מסוכן מאז כיבושו על ידי האימפריה העות'מנית ב1453. בשנת 1492 ב12 באוקטובר, גילה קולומבוס את אמריקה. במהלך נסיעותיו הוא הביא עמו שתילים של קני סוכר, ונטע אותם ה"מושבות החדשות של הודו". כך החלה תעשיית הסוכר באמריקה המרכזית והדרומית. אלה שעיבדו את הסוכר היו כמובן האינדיאנים ששרדו , ששועבדו לאחר הכיבוש. את המושבה הראשונה הקים קולומבוס באיים הקריביים. תוך 20 שנה נספו 90% מאוכלוסיית האינדיאנים, וההכחדה נשלמה תוך פחות ממאה שנה. אז עברו לכבוש את האימפריה האצטקית בדרום אמריקה ואימפריית האינקה במרכזה. גורלם לא היה שונה. תוך מאה שנה נכחדו 90% מהאינדיאנים ממחלות שהביאו האירופאים, ומעבודות הפרך שהעבידו אותם. לאחר שיבול עובדי החינם פג, התחילו לייבא עבדים חדשים מאפריקה. על כל אפריקני חי שהיו מייבאים לאמריקה לשיעבוד מתו תשעה. חלקם מניסיון התגוננות וחלקם מתנאי ההובלה ומחלות הים. 70% מהעבדים שועבדו במטעי הסוכר המשגשגים. ב1600 לספירה פרח עסק המטעים ונהיה לתעשיית הסוכר הגדולה ביותר, אף גדולה יותר מזו של הודו. או אז התחילו המחירים לרדת. אם בתחילת המאה ה17 היתה צריכת הסוכר הממוצעת כמעט 0 ק"ג שנתי לאדם, אז תוך מאה שנה, במאה ה18, עלתה צריכת הסוכר ל8 ק"ג שנתי לאדם. היה זה מפני הייבוא החדש שהתחיל להגיע מאמריקה. סוחרים אירופאים עבדו בשיטתיות: הם הפליגו לאפריקה, קנו עבדים, הפליגו לאמריקה, מכרו את העבדים למטעי הסוכר וקבלו סוכר תחתיהם, ומשם נסעו לאירופה ומכרו את הסוכר בכסף, בו היו קונים עוד עבדים למטעי הסוכר (שכן העבדים שם מתו באופן תמידי מעבודת הפרך), לקנות סוכר ולהביא לאירופה. עסק זה הביא להם תפוקה שנתית של 6%, כל השאר לא עניין אותם. זה מה שפתח לאנשים את האפשרות להוסיף סוכר לתה, להמתיק את הקפה המר ולהתחיל בייצור כל הקונדטוריה ודברי המתיקה. החורבן, העבדות וההרג היו מחיר ייצור הסוכר, ואנו שלמנו בעבורו כדי לממן חורבן והרג נוספים. האם אני סובר שלכן צריך להפסיק לאכול סוכר? כנראה שלא. אם נפסיק לאכול סוכר זה לא יחיה אף אחד ולא יחזיר דברים אחורה. רק רציתי שנשב רגע ו"נעשה חושבים" על עד כמה שהמין האנושי שלנו תאב בצע, שבשביל שיהיה ללבנים המפוטמים גם קינוח מתוק לאחר הסעודה שיעבדו נפשות, סחרו והרגו בהם.