הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
teomim

הריון תאומים - יומן


הרופא בהה במסך האולטרא סאונד כאילו היה זה משחק של מכבי תל אביב נגד פנאתינייקוס 2 דקות לסיום. "יש לכם תאומים במשפחה?" שאל לפתע הרופא. "תאומים?" נבהלתי "לא שידוע לי..."
 
חולשה, עייפות, תשישות, ורידים נפוחים, צירים בלתי פוסקים, כאבים בכל מקום אפשרי ועוד, ליוו את ההריון הזה.
"אחרי 3 בנים, הגיעה תורה של בת הזקונים" חשבתי לעצמי, כבר בחרתי לה שם, דמיינתי איך יראה החדר שלה בסגול עדין וורוד עתיק, תכננתי למי להעביר את בגדי הבנים ותהיתי אם יהיה עדיין צורך בצעצועים הגבריים.
אינני זוכרת באיזה שבוע החלטתי לפקוד את מרפאתו של רופא הנשים. הרופא בהה במסך האולטרא סאונד כאילו היה זה משחק של מכבי תל אביב  נגד פנאתינייקוסשתי  דקות לסיום.  "יש לכם תאומים במשפחה?" שאל  לפתע הרופא. "תאומים?" נבהלתי  "לא שידוע לי..." "אם כן, אני שמח לבשר לך שאת נושאת ברחמך תאומים! אך אל תפתחי ציפיות ורצוי שלא לדבר על כך, כיוון שבלא מעט מקרים זה לא החזיק מעמד"

עדיין לא עיכלתי את ההריון הצפוף הזה ועכשיו מדובר בתאומים... נראה לי שמשהו השתבש אצל הרופא הזה.

בטיפת חלב סירבו לקבל אותי למעקב עקב הנסיבות: הריון תאומים ועוד בגילי המופלג... 36
הופניתי למעקב הריון בסיכון גבוה בבית החולים זיו בצפת, אך מחמת החולשה והעייפות היומיומית שפקדו אותי החלטתי לוותר על המעקב, מעדיפה עוד כמה שעות מנוחה על הספה הדו מושבית בסלון עם הרגליים למעלה, מאשר נסיעה מתישה לבתי חוליםבינתיים בחרתי שם נוסף לתאומה השניה ותכננתי את חלוקת החדרים בבית מחדש.

הגיע מועד בדיקת אולטרא סאונד מקיפה אצל רופא מומחה. הוא ידע שכל מה שעיניין אותי זה מין העוברים. "מה יש לך בבית?" שאל "שלושה בנים." השבתי,  "אז יש לך קבוצת כדורסל, גברת, השניים הנוספים בדרך."  דמעות עטפו את עיני, לא שיש לי משהו נגד בנים חלילה, להיפך, "אבל איך אזמין אנשים עוד הפעם לברית?" חשבתי לעצמי.
יצאתי מהבדיקה, בעלי וילדיי המתינו בחוץ, קל היה להבחין בדמעות או ליתר דיוק במסקרה המרוחה על חצי פרצוף. "מה קרה?" שאל בעלי. "המוהל והאולם שוב הולכים לעשות עלינו קופה- אתה קולט?" דממה ארוכה בדרך לחניה. "הכל משמים" מלמל בעלי.  תוך רבע שעה מצאנו את עצמנו במסעדה, הצלחנו להפנים את הטייטל החדש שלנו, מנסים להעביר מסרים אחד לשני מבלי שהילדים יבינו במה מדובר, עדיין לא סיפרנו להם על ההריון, וכמובן שאיננו מתכוונים לספר להם על ההריון הכפול.
"
מה יש לכם הפעם?" שאלו בני המשפחה בכל הזדמנות. "הפתעה גדולה" השבתי בכל פעם מחדש. כל אחד פירש זאת
 בצורה אחרת, אך אף אחד לא העלה על סף דעתו כי מדובר בהריון כפול. בעצם, אמא שלי מידי פעם זרקה לי משהו על תאומים שהופיעו בחלומה, אך מיד העברתי נושא באלגנטיות והורדתי אותה מהעץ. 

8:00 בבוקר, הערב נר ראשון של חנוכה, בעלי מזכיר " אני נמצא כל היום במרכז הארץ, אחזור בשעות הלילה המאוחרות, רק אל תלדי היום".  "סגור!" אמרתי, אני בשבוע 34+5 מתחילה להכין את הבית לקרב הגדול, ממחר שבוע חופשת חנוכה גשומה עם הילדים בבית. כוננות ספיגה. הצירים היום לא מרפים, גם לא הכאבים בבטן התחתונה, לשאר הכאבים כבר התרגלתי, ב16:00 אני מסמסת לבעלי "לא עמדתי בהבטחה, יש לי הפניה למיון" הוא מוותר על המשך הלו"ז וחוזר צפונה. הבייביסיטר מגיעה, מדליקים נר ראשון. נסיעה מהירה. מיון יולדות. מוניטור כפול. טוקו כפול. הרופא לא ממש מתרשם "יש לך עוד כמה שבועות, את פשוט מיובשת, שתיים, שלוש מנות נוזלים וסעי הביתה לאכול סופגניה" אחרי 3 מנות הצירים גוברים ואז כבר לא לוקחים סיכון, אחד התאומים במצג רוחבי, בעברי שני ניתוחים, אני נשלחת לחדר ניתוח והנה תוך זמן קצר גחים לאוויר העולם שני נסיכים, פגים במשקלים טובים, 2.220 ו 2.3000.  לא דומים בכלל. מה רבו מעשיך ה'.
לאחרונה שמעתי מגיסי החדש וואריציה מחודשת ל"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום" זה הולך כך ..."אם אתה רוצא להצחיק את בורא עולם- ספר לו מה התוכניות שלך..."

הם מועברים לפגיה. אני שולחת סמס בתפוצת נאטו: "אחרי 3 בנים ההפתעה הגדולה הגיעה, מבצע 1+1 נולדו לנו תאומים.... בנים" מקבלת חזרה מאות סמסים, 7 סמסים ריקים, כנראה שבאמת נגמרו המילים.  היו שהצליחו לכתוב לי כמה אותיות כמו "אמא'לה!!!".
אני משתעשעת עם הסמסים ועונה לשיחות עד שההרדמה מתפוגגת, לפתע אני חשה כאבים עזים בבטן, הבטן שהיתה שטוחה יחסית עד לפני רבע שעה מתחילה לתפוח ולתפוח ולהגיע חזרה למצב שנראתה בתחילת שמיני בערך, הכאב מטפס לכיוון הצלעות ומשם דקירות באזור הכתפיים, אני לא מצליחה להשלים משפט, רצף הדיבור נקטע, הרופאים והאחיות סביבי אובדי עצות, אין לאף אחד מושג במה מדובר. אני לא עומדת בסף הכאב הזה, משככי כאבים לא עוזרים, הרופאים פורשים למשרדם להתייעצות טלפונית עם מומחים, בעלי בלחץ היסטרי, כל לידה אני גורמת לו התקף בווריאציה אחרת, אבל הפעם ממש הגזמתי. אני נשלחת לבדיקות אולטרא סאונד, צילום בטן ריקה, ו CT בטן, עוברת ממיטה לאלונקה, מאלונקה למיטה עם כאבי התופת הללו ומתפללת שהכל יסתיים כבר. הדבר היחיד  שעולה מהבדיקות זה המטומה גדולה בחלל הבטן, האם זה מצדיק כאבים כה עזים ותפיחות כזו?  אין לי מושג. אחרי טיפול של אנטיביוטיקות, מנות דם ומשככי כאבים ומבלי לזוז אף לא ס"מ, אני מתחילה ב"ה להתאושש, אך עדיין לא יורדת מהמיטה. צוות האחיות   לא משות ממני כמעט  לרגע, אני מקבלת טיפול vip, זה נותן לי כח להתמודד.
בעלי מביא לי מידי פעם את המצלמה להתבונן בתמונות הנסיכים, 
קצת מוזר לראות את היצורים האלה בתוך האינקובאטור, מזכיר סוג של פינת חי..., אנחנו קוראים להם "צילי וגילי" שמות זמניים, אך ייתכן כי ייצמדו אליהם לאורך ימים.
נר חמישי של חנוכה, אני מצליחה לקום מהמיטה, חב"דניקים מחלקים סופגניות ומדליקים נרות ברב שמחה, אני מביטה בחנוכיה וחושבת על הנס הפרטי שלי. מדדה לאיטי לעבר הפגיה, זיהוי ידונים, שטיפה וחיטוי ידיים, חלוק ח"פ, פוגשת את צילי המתוק, כבר עבר לעריסה רגילה - פני מלאך. דמעות עוטפות את עיני. לא מאמינה שאני זוכה  לראות אותם.  ממהרת לעבור לגילי אך שוב צריך זיהוי, חיטוי והחלפת חלוק. פוגשת את גילי המתוק, עדיין באינקובאטור, מרוב חוטים ומדבקות לא רואים מה יש מתחת. תוהה מה יהיו כשיגדלו, גילי קבלן בניין וצילי רואה חשבון לא?
אני משתחררת מביה"ח, החבר'ה עדיין שם, בוחרת עגלת תאומים דרך האינטרנט. 2 עריסות, 2 שמיכות צמר מפנקות, 2 בקבוקים,  2 מוצצים. דלת הבית מכוסה שלטי מזל טוב, וכרזות ציפיה לנסיכים. צהרי יום שישי, הפעמון מצלצל בממוצע כל 10 דקות, שכנים, חברים ואנשי הקהילה מפגיזים בעוגות, עוגיות ומטעמים. הבן הבכור מציע לפתוח קונדיטוריה, הבן השני מציע שרותי קייטרינג. אין לי מושג היכן לאחסן כאלו כמויות. במהלך השבת הילדים מנסים לשאוב כמה שיותר פרטים לגבי מועד ההגעה המשוער, הם לא מסתפקים בתמונות, הם חסרי סבלנות לראות אותם. ב"ה תוך זמן קצר הם משתחררים ואז מתחילה "חופשת הלידה" או ליתר דיוק "המרתון שאחרי ההריון"
על כך בפעם הבאה
 
 
 
 
 
 


מה דעתך על הריון תאומים - יומן ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת אור ב 12/12/2016 23:10מקסיםתגובה לתגובהמאת בתאל ב 08/09/2014 21:32מרגש מאוד, לא יכלתי להפסיק לקרוא. יישר כח!תגובה לתגובה

ידוע כהריון, תאומים, אמהות, מה רבו מעשיך, פגיה, פגים, אינקובטור, קרן כהן, ניתוח קיסרי, בית חולים זיו, נס חנוכה פרטי