כולנו צועדים בדרך החלומות בציפייה להגיע אל הסוף הנכסף, אל המטרה שתבטל כל כאב ותשכיח את רגעי העצב, אך כמה מאיתנו באמת מצליחים להשיג מציאות כזו? אף אחד. דממה משתררת באזור ואין איש שמוכן להודות בכך שאותו חלום אהוב לא יתגשם לעולם. "כוחות האופל" תמיד ימצאו פרצה בגדר האושר. הנחל שמימיו מסמלים חיים יישאר מזוהם לנצח.

הרע הוא חלק בלתי נפרד מהטוב, הוא בא איתו בחבילה אחת שמוענקת לנו במתנה עם קבלת החיים. אז רגע לפני שאנחנו אורזים את חפצינו ועוזבים לכיוון ארץ הפסימיות, ננסה לתת לו הזדמנות נוספת.

לולא קיומו של הרע, כיצד נוכל להעריך את הטוב? ובכלל, מהי הדרך שבה אנשים מגדירים דבר בתור טוב? האם לפי כמות הרצון שלהם להשיגו, ככל שהוא הפוך יותר מהרע או שמא מדובר בשילוב של שניהם?

תארו לכם עולם מלא בטוב, הכל שקט, אין בעיות, אין כאבי ראש, אין מורות למתמטיקה שצועקות בקול רם. בימים הראשונים, נהנה מכל שנייה, נוכל לקבל במהירות את כל אשר חלמנו עליו, אך לאחר תקופת זמן קצובה, נמאס בו, נרגיש ריקים מתוכן ומתוסכלים. לא נרצה יותר לקבל את האושר שמוגש לנו בכפית זהב ונרזה עד כלות עצמותינו. הרע בא לאזן, ללמד אותנו דברים חדשים ולחזק אותנו. לא לחינם נאמר שמה שלא הורג - מחשל.

אין זה אומר שנכפה עלינו להעביר את החיים מן הקצה אל הקצה וחזור חלילה. בכספת נותרה עוד דרך אחת, דרך שיש לנהוג בה בזהירות, אחרת כל מה שבנינו ייפול כמגדל קלפים שנתקל ברוח. "באיזו דרך עסקינן?" אתם ודאי שואלים שוב ושוב במחשבותיכם. אנחנו מדברים על דרך המושתת על נקודות מבט יעילות, על אמונה ורצון, דרך שלא נגמרת אף פעם, אלא מתחדשת וסוקרת בשקט את המכשולים שנקרים בדרכנו ואף עושה הכל כדי למנוע מהם להרוס לנו.

בעבר, כמעט התמוטטתי, אבל לפתע, בלי שום התראה מראש, הטוב הגיע אליי בדמות מורה שסיפר לי סיפור מלא במוסר השכל. "תראה," הוא אמר בטון שמעיד על הבנתו, "אם היה לך ילד קטן שמבקש ללכת בחושך אל מקום שמלא בבורות וסכנות אחרות, היית נותן לו?". "לא!" עניתי בתקיפות, מי היה מעלה בדעתו לחשוב באופן שונה? הוא הסתכל עליי, מרוצה מהתשובה והמשיך לשאול "לא משנה כמה הוא היה צועק ובוכה? הרי הוא כל כך רוצה זאת". "לא משנה כמה, חייו חשובים יותר", ביטלתי את כל רצונו של הילד הדמיוני שהיה לי לדקות בודדות. מנקודת המבט שלי, אני בסך הכל שומר על הילד ורוצה בטובתו, ומאידך, מנקודת המבט שלו, אני רק הורס לו ומונע ממנו להיות מאושר. הילד הזה הוא אנחנו. לפעמים דברים שנועדו להגן עלינו נראים לנו כאלה שרוצים להפריע למנוחתנו. לא הכל כפי שהוא נראה.

ועניין מעניין לסיום - כמה מכם שמעו על המושג "אפקט הפרפר"? דבר קטן שמוביל לדבר גדול. החיים פועלים על פי האפקט הזה. עצרו לרגע וחשבו, במקרה שלא היה לכם רע כלשהו, האם היה מגיע הטוב שאחריו?

רגע מוביל לרגע אחר, הימים שלנו מתקדמים בעקביות ונסמכים זה על זה. אז בדיוק שנייה לפני שאנחנו חושבים לאבד את הכול, נקרא שנית את הטקסט הזה, נזכור שזה רק עניין של זמן שתלוי בנו עד שהטוב יגיע. לבכות זה חשוב, מותר לפרוק, אך אסור להתעסק בבכי יותר מדי, הרי שום דמעה לא תחזיר את הזמן לאחור, נכון? קומו לשנות. בהצלחה (-;