תופעת אי היושר האקדמי תופסת נדבך מרכזי בחיים האקדמיים ובאה לידי ביטוי בקשת רחבה של התנהגויות מצד הסטודנטים, החל בתרגומי מאמרים משפת המקור וכלה בהעתקות במבחנים ועבודות וכן פנייה לאנשי האקדמיה השונים בצורה הנתפסת בעיניהם כעזות פנים וחוצפה. מחקר שנערך בתשע פקולטות למשפטים באוניברסיטאות ומכללות מובילות בארץ, מצא כי 90% מהסטודנטים בממוצע היו מעורבים בעבירות קלות, כ-60% היו מעורבים בעבירות של העתקה בעבודות, וכ-60% היו מעורבים בהעתקות במבחנים (יואל חשין, 2006):

הגורמים המשפיעים על היקפי חוסר היושר באקדמיה:
 

מחקרים מלמדים על ספקטרום רחב של סיבות, גורמים ומנבאים של היקפי העתקה ושאר התנהגויות רמייה בקרב סטודנטים. להלן ששת הגורמים העיקריים שבהם, אשר נבחנו זה מכבר במחקרו של חשין (2006):

 

1. עוצמת האכיפה/הענישה: נמצא קשר שלילי מובהק בין תפיסת הסטודנט את הסיכוי להיתפס או את הסיכוי לעמוד בפני הליך משמעתי פורמלי לבין היקפי ההעתקות שלו בפועל. כמו כן, קשר דומה נמצא בין תפיסתו את חומרת הענישה לבין היקפי העתקותיו. ככל שהסטודנט העריך את הסיכוי כקטן יותר, כך הוא ביצע עבירות רבות יותר. מבין שלושת הגורמים הללו נמצא כי הסיכוי להיתפס היה בעל ההשפעה הגדולה ביותר על החלטת הסטודנט אם להעתיק או אם לאו. המסקנה המתבקשת, אם כן, היא שאת מרבית האנרגיות יש להשקיע דווקא באכיפה ופחות בענישה. ואולם נמצא, כי האנשים האמונים על האכיפה (מרצים, עוזרי הוראה, אנשי סגל מנהלי והמשגיחים על הבחינות) אינם מקפידים על כללים של יושר אקדמי יותר מאשר הסטודנטים עצמם. לרוב, הם מעדיפים שלא להעביר את הטיפול לרשויות המוסמכות, אלא להתמודד עם הסוגיה באופן אישי או להתעלם ממנה לחלוטין, משום שהם אינם רואים עצמם כ"שוטרים" או כמקדמים סוגיות של יושר אקדמי. הם נמנעים מלהעביר תלונות לוועדת משמעת, אשר בבוא העת תגבה מהם עדות ותעייף אותם בהליך ביורוקרטי ארוך ומייגע.

 

2. תפיסות מוסר וסביבה: נמצאו מתאמים שליליים גבוהים יחסית בין תדירות ביצוע העבירות השונות לבין התפיסה המוסרית של הסטודנטים; ככל שהסטודנט האמין שהעתקה היא פסולה מבחינה מוסרית, כך הוא ביצע פחות עבירות. לעומת זאת, ככל שהסטודנט האמין יותר שחבריו הסטודנטים מעתיקים, כך הוא ביצע יותר עבירות. המסקנה העולה מממצאים אלה היא שחשוב לפעול במישורים ערכיים וחינוכיים ולטעת בסטודנטים את החשיבות שב"יושרה אקדמית". אולם, בבואנו ליישם זאת במסגרת האקדמית, עלינו לנקוט בזהירות תוך מציאת האיזון שבין הטמעת החשיבות של יושרה אקדמית לבין תפיסת צעד שכזה מצד הסטודנטים כ"ניסיון לחנך" – זאת, כפי שנוכחנו  לגלות במסגרת פיילוט מחקרי שנערך באוניברסיטת בן גוריון במחלקה לניהול, בראשות ד"ר שרון ברקן (2013).

 

3. היכרות עם כללי המשמעת ויחס הסגל להיבטים הערכיים של כללי המשמעת: סטודנטים שדיווחו כי הם מכירים את התקנון האקדמי או שהסגל מתייחס בעוצמה רבה יותר להיבטים ערכיים ומוסריים הכתובים בתקנון, לא העתיקו פחות מאלה אשר דיווחו כי אינם מכירים את כללי התקנון או כי הסגל מתייחס לכללים אלה בעוצמה פחותה יותר. המשמעות של כך היא שהסטודנטים אינם מייחסים חשיבות גדולה למדי לכללי התקנון או לאמירות "מוסרניות" מצד נציגי הפקולטה ואנשי הסגל, משום שהם מאמינים כי אלה נעדרי חשיבות ו/או משמעות אמיתית. לפיכך, לדברי חשין, חשוב לוודא שהתייחסותם של המרצים לתופעה של חוסר יושר תהיה עקבית ותעלה בקנה אחד עם כללי התקנון האקדמי.

 

Moberg, C., Sojka, J.Z., & Gupta, A. (2008). An update on academic dishonesty in the college

classroom. Journal of Excellence in College Teaching, 19, 149–176.

Whitley, B. E. & Keith-Speigel, P. (2002). Academic dishonesty: An educator's guide. Mahwah, NJ:
Lawrence Erlbaum Associates, Publishers.