אני חושב על קצוות וסופים כשאני מסתכל מהצד יש עושים ויש משקיפים ואלו תמיד הם לבד הצועדים בסך על אמונתם דורסים את התמימים והחיים בשקט את משנתם פוחדים רק מאלוהים והיום מי אני ? מה אני ? משרבט מילה בלי ערלה בין השורות בצעד הססני מחפש רגישות בגללה הפרטים מתחברים במעגליות מחפשים היגיון מדעי מזויף אך אין תשובה בעלת משמעות לעובדי האלילים המרימים אף והשמחה מתנדנדת כמו שן בפיו של עולל מתבגר הוא מחייך אלי ואני ממאן להאמין שלא אהיה פה יותר