זיכרון

מערכת הזיכרון פועלת בשני תהליכים מרכזיים באשר ליחסי הגומלין בין האדם לסביבתו. האחד, עיבוד ואגירת הגירויים שהאדם קולט במשך כל חייו. השני הינו ארגון ומיון הגירויים החדשים וכן אינטגרציה שלהם למערכת הקיימת. תהליכים אלה מאפשרים חיבור בין העבר וההווה, על-כן יש להם חשיבות גדולה בשמירת הזהות של האדם וכן בשמירה על הקוהרנטיות והרצף במערכת הנפשית שלו (ויצטום ומרגלית, 1997).

להיפוקמפוס, הממוקם במערכת הלימבית שבמוח, ישנו תפקיד חשוב בקידוד וגיבוש ראשוניים של זיכרונות (קוט, 2007).

זיכרונות אינם ממוקמים במקום אחד כלשהו, אלא מפוזרים במוח, כך שחלקים שונים בו אחראיים על סוגי זיכרון מסוימים (שם).

זיכרון הצהרתי (declarative) / זיכרון מפורש (explicit)1

זיכרון שניתן להצהיר עליו במפורש במילים, ומכאן שמו. את הידע המאוחסן בו ניתן לבטא במילים בקלות. תהליך השליפה מתוך זיכרון זה כרוך בדרך-כלל במודעות, הן מודעות בנוגע לנסיבות הידע והן מודעות בנוגע למידע עצמו (קוט, 2007; גושן-גוטשטיין וזכאי, 2006).

זיכרון לא-הצהרתי (nondeclarative) / זיכרון מובלע (implicit)2

זיכרון שקשה להצהיר עליו במילים כיוון שהוא נרכש מתוך תרגול והתנסות. זהו זיכרון שאיננו נשלף באמצעות חשיבה מתורגמת למילים, אלא באמצעות ביצוע מיומנויות (שם).


זיכרון אפיזודי

מרכיב של הזיכרון ההצהרתי. הזיכרון האפיזודי כולל זיכרונות אישיים. זהו זיכרון של מאורעות מסוימים בחיינו יחד עם היכולת לתת דין וחשבון מה חווינו, היכן, מתי וכיוצא בזה (שם).


זיכרון סמנטי

מרכיב של הזיכרון ההצהרתי. כולל סוגי ידע כללי, ידע לשוני, ידע עובדתי וידע מושגי. זהו ידע שהאדם בדרך-כלל לא יוכל להצביע באילו נסיבות למד אותו (שם).


זיכרון חושי

זיכרון ששומר מידע בחושים, ועל-כן הוא "חי" בעוצמה חזקה ביותר. ישנה הבחנה בין זיכרון חושי איקוני – תמונתי חזותי, או זיכרון "הבזקי" (light-bulb memory), לבין זיכרון חושי אקואי – שמיעתי. הזיכרון ההבזקי נקרא כך כיוון שמזכיר את הבזק פלאש המצלמה שמצליח לתפוס ולשמר את מידע התמונה כזיכרון של אירוע מהחיים.3 אלו בדרך-כלל זיכרונות מאירועים חשובים או טראומתיים. זיכרונות כאלה עמידים ביותר בפני שכחה, אך אינם חסינים מפני עיוות (פלגי, 2007; גושן-גוטשטיין וזכאי, 2006).