יש אגדה שמספרת על נסיכה שחיפשה חתן שיאהב אותה באמת, אבל מהפחד שהיא תבחר במישהו שגוי היא הציבה רק תנאי אחד: היא תינשא לאחד מכל הבחורים שיעברו במשך שנה שלמה בסמוך לחומה של הארמון שבו היא גרה. בלי להתרחק, בלי ללכת ולחזור. פשוט לעבור שם שלוש מאות שישים וחמישה יום. 
כמובן שהשמועה עברה מפה לאוזן, וכך בראשון לינואר התייצבו ליד חומת הארמון מאות ואפילו אלפי גברים כדי להוכיח את אהבתם לנסיכה וכמובן להפוך ביום מין הימים למלכים. אבל כמובן, עם חודשי החורף הראשונים חצי עזבו. כשהחום חזר ונהיה כבד חצי מהחצי עזבו כשהתחיל להישאר קצת אוכל קמו ועזבו עוד כמה, עד שבחודש נובמבר נשאר רק בחור אחד. כשכל השאר עזבו בגלל קור, רעב, שעמום או כי חשבו ששום אהבה לא שווה את כל זה, אותו בחור נשאר צמוד לחומה ולא עזב אותה לרגע. הוא כמובן אהב מאז ומתמיד את הנסיכה וחיכה בסבלנות שיעברו השלוש מאות שישים וחמישה יום ויוכל להפוך את הנסיכה לאשתו.
הנסיכה, שזילזלה בכל אותם גברים, ראתה את הבחור שנשאר יום אחרי יום והתחילה להסתכל עליו בעין קצת שונה וחשבה "אולי הוא אוהב אותי באמת" "אולי סוף סוף מצאתי חתן". וכך באמצע חודש נובמבר היא היתיישבה להסתכל עליו, בתחילת חודש דצמבר עברה קרוב ,לקראת אמצע החודש התחפשה לכפרית והניחה לו קצת אוכל ומים. היא הסתכלה לו בעיניים וראתה במבט שלו אהבה כנה ואמיתית והבינה שהוא אוהב אותה באמת, וכבר באותו יום היא הלכה למלך ואמרה לו "אבא, אני רוצה להודיע לך שתהיה חתונה ועוד מעט גם יהיו לך נכדים" המלך, שהיה מאושר, ישר ציווה על כל המשרתים להתחיל ולתכנן חתונה והודיע דרך השומרים לבחור שבאחד בינואר אחרי השלוש מאות שישים וחמישה יום הוא מחכה לו בארמון כדי לשוחח איתו. ושוב השמועה על החתונה עברה מפה לאוזן וכל תושבים שמחו וחיכו לאחד בינואר כדי להיות נוכחים בחתונה. 

שלושים ואחד בדצמבר, אחרי שלוש מאות שישים וחמישה יום ושלוש מאות שישים וארבע לילות, כמה שעות לפני שהבחור יעמוד בתנאי שהציבה הנסיכה הוא קם ועזב את החומה וחזר אל ביתו. 

כשאימו פתחה לו את הדלת היא חיבקה אותו חזק והכניסה אותו לבית. היא הכינה לו משהו חם לשתות, התיישבה מולו ושאלה אותו "מה קרה בני? היית ליד החומה כמעט שנה שלמה, אהבת את הנסיכה. למה לא נשארת עוד כמה שעות, מה קרה לך שוויתרת? "
הוא לקח לגימה מהתה החם וענה "אמא, נודע לי שהיא הסתכלה עליי, נודע לי שהיא בחרה בי, אפילו שהיא הלכה למלך ואמרה לו שהיא הולכת להתחתן איתי, ולמרות כל זה היא לא מנעה ממני אפילו לילה אחד של סבל למרות שהיא הבינה שאני אוהב אותה באמת אמא, היא לא מנעה ממני לילה אחד של כאב, הרי את לימדת אותי שמי שביכולתו למנוע ממני אפילו תמצית של כאב ולא עושה זאת כנראה שהאהבה שלי לא מיועדת לו. נכון, אמא?"