תמיד תהיתי לגבי המשפט, "ברגע שמפסיקים לחפש אהבה – מוצאים". כמובן שכולנו שמענו אותו, אולי בניסוחים אחרים, אבל אותו קונספט, ובנוסף, תמיד יש הוכחות ואנשים שישבעו שזה קרה להם. דווקא אותי מה שמשעשע זה, איך למעשה אפשר שכן לחפש אהבה? מה זו אהבה? כמובן שלכל אחד תהיה הגדרה שונה למילה הזו, אבל הפלא ופלא, כולנו מאמינים באותו פתרון, הנוסחה להצלחה, לא משנה מה אתה מחפש במילה אהבה – אל תחפש, וכנראה שככה תמצא. ממקרה של חוסר ברירה, למקרה שמכניס ברירה, ויתרה מזאת, ברירה עדיפה. מרשים.
אם ממש נשקיע בלמצוא היגיון במשפט, אולי נצליח למצוא טיפה חומר למחשבה, חומר שיוכל לצבוע את התאים האפורים שלנו בגוון אדמדם, אבל לא יותר, בכל זאת – אנחנו רוצים בשורה התחתונה למצוא אהבה, ואם נחשוב על זה ונחפש את זה – לא נצליח, אני לא מוכן לקחת כזה סיכון .
אז מה זו בעצם אהבה? מתוך אין ספור הקלישאות שיש, ניקח אחת ייצוגית מספיק, פרפרים בבטן. פעולה זו יכולה להזדהות עם הרבה אנשים שהרגישו כנפיים מתי שהם ראו את בת זוגתם בסיטואציה מסוימת, וכאן, כאן הם הרגישו את זרע האהבה ניטע באדמת רגשותיהם. כאן הם הרגישו את האהבה. אז את הקטע של הפרפרים אפשר להסביר ,פשוט האטה באספקת הדם לקיבה, דבר שקורה תודות לכל מיני הורמונים ודומיהם. אבל מה קרה שגרם לזה? אם נמצא את מה שגרם לתחושה הזו, כנראה שגם נמצא את הנוסחה האמיתית  לאהבה. אם התוצאה היא כימית, ומגיעה בצורת הורמונים, אולי גם ה"גירוי" הוא כימי?
בואו נפנה למקום שתמיד עזר לנו ללמוד, מקום שלא נוצר או שונה על ידי האדם - הטבע. בטבע, אחת הדרכים היותר דומיננטיות למשוך את המין השני, היא הפרשת מולקולות, שנקראות פרומונים. מחקרים מראים שגם לאדם יש מערכת של הפרשת פרומונים. אם בטבע זה עובד, ולבני האדם יש את אותו מנגנון, אז קיימת האפשרות שגם אצלנו זה עובד ככה, יש פה טיפה הגיון. אפילו צורות הביטוי שלנו לאהבה בדרך כלל מביאות אותנו למצב שבו אנחנו באים במגע עם ההפרשות, חיבוקים, נשיקות וכדומה, ואם לוקחים את הדעות שיש לסקסולוגים מומחים לגבי הקשר הישיר שיש בין קיום יחסי מין באופן קבוע לטיפוח וחיזוק האהבה, קיבלנו פה אחלה הסבר. נוסיף נתון קטן שרק יכעיס אותנו יותר, אבל היי, חבר אמיתי זה חבר שאומר את האמת בפנים לא? אם מסתכלים על סטטיסטיקת אחוזי הגירושין נגלה שאחוזי הגירושין לזוג שמגיע מאותו מוצא קטן יותר ב %14 (!) מישהו הזכיר את המונח "מינים" ? אבל כמובן שעם כל הכבוד אנחנו לא חיות. ההסבר נשלל.
הבה ננסה את הסיבה הפסיכולוגית, ובשביל חיזוקים אפילו נשתמש בהוכחות ומחקרים. אם לעולם הפרסום זה עובד, כנראה שיש בזה משהו אולי זה ישכנע גם אותנו. מחקרים מראים שהאונה הימנית של המוח מהירה יותר, הרבה יותר מחברתה, והרבה פעמים קולטת אירועים, הרגשות, תמונות שנשמרים אצלה ללא ידעתנו. זה המקור לתת-המודע ולתחושות הבטן שלנו. מה הסיכוי שבמהלך כל חיינו, נתקלנו במשהו, כל דבר, שהתקשר לחיינו באופן חיובי, אופן שאהבנו את ההרגשה שלו? כל יום. בטוח היו הרבה מצבים שזה גם התקשר לבן אדם אהוב. זה יכול להיות צורת התנהגות, מתנה שקיבלנו, מבנה פנים, ריח מסוים , מילה מאפיינת או כל דבר אחר. האם מציאת משהו אקראי באדם מסוים שיעיר לנו רגש ישן מהאונה החכמה, יכול לעורר בנו את אותו רגש מסתורי שגם אחראי על הפעולות הכימיות בגוף שלנו? ננסה להמחיש זאת . אם הכרת מישהי שבזמן שהיא מביאה נשיקה בלחי היא גם נוהגת לעשות לטיפה קטנה בכתף ,ובמקרה זו בדיוק אותה הצורה שעשתה לך הדודה האהובה מאמריקה כשהיית קטן, וזה מה שגרם לך אפילו בתת מודע, לחבב אותה יותר מהשאר. אולי פה טמונה האהבה? נשתמש גם בדעתו של פרויד שכל ילד בעבר היה מאוהב באימא שלו בילדותו , ואפילו קיבלנו "גב" פסיכולוגי מאבי הפסיכואנליזה, ואחד המדענים הבולטים והמשפיעים במאה העשרים.
ויש כמובן, את הסיבה שכולנו מאמינים שהיא הסיבה האמיתית והקובעת ביותר, תכונות ומאפיינים. אתרי ההיכרויות כבר עלו על השיטה. הכי כיף לחשוב שזה מה שהופך אותנו למאוהבים. הכי מועיל להאמין שהסיבה שנותנת לנו תחושה של חיבה עזה, אחדות עמוקה ואכפתיות כלפי אדם אחר טמונה בעצם-באדם האחר, כמובן שזו גם סיבה טובה להאשים את כישלון הקשר, ומי לא ישאיר לעצמו דלת חרום? הדבר האהוב עלי בסיבה זו, היא עצם העובדה שאנחנו אך ורק מאמינים בה, בלי הוכחות ובלי מחקרים, ופתאום אנחנו נוטשים את כל הדברים שבהם שמנו מבטחינו בחיי היום יום, פסיכולוגיה ומדע. אם ננסה לחשוב כמה פעמים הכרנו אנשים שנתנו לנו את ההרגשה הכיפית הזאת, של חיבור, הנאה, שעשוע, אמון, ביטחון, אוזן קשבת וכתף מנחמת, האם בהם התאהבנו? לא, יכול להיות שהפרומון לא מתאים? אה, סליחה, אנו לא חיות. אז פרויד יכול לעמוד בקברו, צוהל ושמח, לצעוק ולקרוא שהפסיכולוגיה היא הפתרון. אבל אנחנו כבר בחרנו מנצח, ברוב קולות וללא היגיון, תכונות ומאפיינים! או במילים אחרות - האמונה. כנראה שפרויד יחזור לשכב.
מה שהופך את כל הבחירה הזו ליותר מעניינת ונותן לנו זווית שונה לגמרי לחשוב על כל הסיפור, זו העובדה שיש עוד שאלה אחת בנוסף לשאלה מה היא אהבה, שלכול אחד ואחת תהיה תשובה אחרת לגמרי. השאלה היא כמובן מה הוא אלוקים בשבילך? וכמו שאמרנו לכל אחד תהיה תשובה אחרת. ומה שיפה ומשותף שגם אלוקים זו אמונה, שהרי אם הייתה לזה הוכחה מוצקה – זו לא הייתה אמונה. זה כל הקושי והאתגר, להאמין במשהו שאתה לא יכול להוכיח אותו. העיקר האמונה. מצאנו מכנה משותף בין דת לאהבה והוא אמונה. עצם העובדה שהמילה הראשונה בשמע ישראל היא "ואהבת" כבר יכולה לרמוז לנו על משהו.
ננסה להיסחף עם המחשבה ולהיכנס למשוואה אחרת, אפשר לראות שעובדתית, מגמת הגירושין בארץ רק עולה, ומצד שני את העובדה שאחוז הדתיים במגמת ירידה. האם נצליח למצוא קשר בין שתי הידיעות האלו? האם יש יותר הצלחה לזוגות דתיים בכל הנוגע לגירושין? כנראה שכן. אולי ה"אימון" הזה שיש לזוגות הדתיים במשך כל חייהם באמונה הזאת באלוקים, נותן להם יותר חוזק נפשי רוחני וגופני לתחזק את האמונה באהבה?
"ברגע שמפסיקים לחפש אהבה – מוצאים" על כל דבר אחר שהמשפט הזה היה נאמר, זה בטח היה נאמר כדבר הלצה, אבל לא כאן. אז מי אני שארשה לעצמי להשתעשע עם הנושא הזה. כל אחד בחר לעצמו את הגדרה, אז אני משער שכל אחד גם יבחר את הדרך שלו. כנראה שהמחשבה הזו גירתה לי את הפרומונים הלא נכונים.