הם עוד יגידו לנו תודה אתם מכירים את זה ואם לא בוודאי תכירו בזמן כלשהו: הצאצא, ובמקרה הפרטי שלי צאצאית, מתחיל ללמוד נהיגה.השלבים הראשונים עוד נסבלים, כלומר הלחץ מתחיל וקרבות הבלימה חסרי סיכוי בעיצומם: עכשיו, שיש את כל הבגרויות? יש מישהו שכבר לומד? (יש . שליש כיתה התחילה לפניה אבל אני לא נותן לעובדות לבלבל אותי) ומשפט המחץ שנמחץ מייד: זה נורא יקר, חכי קצת. בשביל זה היא כבר שנה עובדת וחוסכת אבל ניסיתי, מה יש?בקיצור, לא תספיקו להגיד "עיצומים במשרד הרישוי " ויצאנו לדרך, כלומר התחילה ללמוד. ההתחלה דווקא היתה סימפטית.אחרי ההתרגשות הראשונית השתרר שקט חשוד. נו, איך היה השיעור? בסדר. קשה לך ? לא. מה המורה אומר לך? תגיד אבא, כשמעבירים הילוך, מוכרחים ללחוץ על הקלץ'' או שזה רק מומלץ? וכך חולפים לנו ימינו וחוג הנהיגה מתקדם לו לאט אך לא בטוח שגם בטוח. גם מבחן התיאוריה חולף עובר לו ואנחנו מתקדמים בביטחה אל משאת נפשה של כל מכונית נהיגה: הטסט.(אני אישית נורא מבין את המכונית. להיות ברקס למשל, במכונית לימוד זו עבודה מה-זה מלחיצה). יש כאן פרדוקס לא קטן: מצד אחד אני רוצה שהלימוד יהיה יסודי ומקצועי ואני שמח לראות כי אכן כך הדבר. מצד שני אני שוקל להכריז על רכב הלימוד של בתי כעל ישיבה, למשל "ישיבת גלגלי אברהם" ולקבל מהמדינה את המימון הדרוש לפרוייקט העל הזה.על סף פשיטת רגל (החסכונות שלה נשארו בצד) הגיע הרשיון המיוחל. עברנו את נסיעת הבכורה, תקופת הליווי גם היא מאחורינו ועכשיו המעורבות שלי מצטמצמת בכך שזורקים לי: אבא, איפה המפתחות, אני יוצאת.החששות ברורים לכל אחד: הכביש הפך להיות ג''ונגל והרעה יכולה להיפתח מכל צד ובכל שנייה, והנהג החדש יצטרך לעבור טבילת אש, על רטוב, על אמת, ואין לידו מי שמנחה, מי שעוזר מי שמרגיע. הנה רעיון שיעצבן מעט צעירים, ירגיע הרבה מבוגרים ואני לפחות מאמין כי יש סיכוי טוב שיישומו ישאיר כמה בני אדם יקרים בחיים:המדינה תחייב אחוז קטן ממקבלי הרשיון, על פי הגרלה או בסידור אחר, לעבור טסט שני 6 חודשים או שנה אחרי קבלת הרשיון.ברור שאין אפשרות לחייב אלפים לעבור טסט שני אך הידיעה כי אתה עשוי להיבחן שוב ובקרוב יחדד את הריכוז ויפחית את השחצנות שיש לצערינו אצל רבים מהנהגים הצעירים. עברת? סע לשלום. נכשלת (על פי הקריטריונים שייקבע)? תחוייב בקורס שתחליט עליו המדינה. האחוז הקטן של נהגים צעירים שייבחן ישפיע את השפעתו על החברים מסביב ונהיגתו תהפך בטוחה יותר. עכשיו יגידו שזה מסובך, שזה יקר, שאין לזה תקדים בעולם וכל תירוץ אפשרי למה לא.אבל אם נעשה, לא רק נדבר ונבכה, ואם נראה תוצאות, עשינו את שלנו. איך אמרו הגששים?בפסיכולוגיה נשבור להם את העצמות. אז אנחנו בפסיכולוגיה דווקא נשאיר אותן שלמות.מספיק חשוב, לא?