כשהגעתי להסתכל , באמת הכול  היה שם ויותר . תעודות האליפות הנידחות שלי , חלק מהגביעים . תעודות בית ספר ומקצועות שחלפו מהעולם ,ומורות שחלפו מהעולם .
ואז ראיתי דבר שהמם אותי . ציורים שלי מכל התקופות .הרבה ציורים .מהגן . אחר כך , כנראה מתקופה מאוחרת יותר , מאובקים , תמימים , מעלים ניחוח של ילד שלא יהיה  עוד , שנשאר שם על הדף הזה בצבעי שמן ופסטל , גיר ופחם ,בדמיון אין סוף .
התרגשתי ועליתי עם כל השקים למעלה לשאול את אימא למה היא שמרה את הציורים כל השנים  .
זה המיטב , טענה אימא . היו הרבה שזרקתי , רק שתדע , אתה כמו כל ילד היית מצייר המון ציורים , ואנחנו כמובן היינו מעודדים אותך להמשיך ולצייר ,אבל אני כמובן  הייתי חייבת לזרוק , אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת לשמור ולו מעט מהציורים היפים שלך .
למרות שאני לא צייר גדול , אמרתי , נכון אמרה אימא , אבל אתה הצייר שלי , את הציורים ציירת בעיקר בשבילי לפחות ככה הרגשתי , בכל יום שישי הגננת הייתה נותנת  לנו חבילה ענקית של ציורים והיית כולך נרגש ולא מוותר לי על אף הסבר  על ציור שציירת , על כל בית ופרח , ואני הרגשתי  שקשה לי לזרוק ככה סתם ציורים שלך .
סיפרתי לאימא שאצלי בבית חלק  קטן אנחנו שומרים והרוב הגדול נזרק . למרות שילדי מציירים מדהים . עדיין אין מקום לכל כך הרבה נייר .
ואז אימא העלתה רעיון נפלא . למה שלא תצלם את כל הציורים היפים של הילדים שלך , הרי אתה כל כך מעודד אותם לצייר  כל הזמן  וקונה ציוד ומשקיע בהם כל כך .
ואחר כך תעשה מהתמונות אלבום דיגיטלי. ואם עוד 20 שנה יבוא אליך בנך ויבקש תעודת אליפות או ציורים , יהיה מאוד נחמד להראות לו את האלבום ציורים שהכנת בשבילו.
שמחתי מאוד מהרעיון של  אימא וגם הילדים שלי שמחים  מודים ומיישמים את הרעיון  של סבתא .
אני אולי שייך לדור אחר מילדי , אבל מעדיף את תעודות האליפויות שלי , להחזיק , אמתיות בידי .