לא משנה איזה סוג אדם אתה, ולא משנה איזו אישה את, דביק או אדיש, סלב או פועל דחק, ולא משנה היכן אתה גר בנתניה או בלוד בתל אביב או ברחובות, תמיד תרצה להשפיע על סביבתך במשהו, קטן או גדול, משמעותי או שלא כל כך, אבל משהו, הסביבה חייבת ללמוד ממך.
זה מה שגורם לכולנו להתווכח על נושאים מסוימים שוב ושוב, עם אותן טענות ועם אותם אנשים, וזה נכון בכל נושא, בין אם זה היכן נכון לנהל תיקי השקעות ובין אם זה ויכוח על טיבן של מכונות קפה מסוימות.
כמובן שבכל ויכוח יש את ההנאה שבעצם הוויכוח, את אמוציות שמשפריצות לכל עבר, את הלהט שמתעורר כל פעם מחדש, אין מה לעשות כאלה הם בני האדם וכאלה יהיו לכאורה לנצח.
אבל כל זה נשאר בתחומי הבית מקסימום במקום העבודה, רוב האנשים לא יעשו עם דעותיהם הנחרצות, ועצותיהם לתיקון העולם מאומה, הם ימשיכו לקטר בבית, וינסו להוכיח לזולתם את צדקתם בוויכוח הנוכחי.
כמה אנשים יטרחו לצאת מביתם וילכו לאיזה כנס אקסקלוסיבי שהם מזדהים עם הדעות הנשמעות בין כתליו, כמה מאתנו היו טורחים ללכת לכנס פוליטי כלשהו שאינו בטווח נסיעה של שעה מהבית - וגם זה בחסד, כולנו יודעים את התשובה: בודדים, בודדים ממש.
וכאן טמון חסרונה הגדול של המערכת הפוליטית בארץ, לכולנו כיף להתווכח על נושאי דת ומדינה בטחון וכלכלה, אבל רק כשהוויכוח מתנהל על הספה עם כיבוד קל וקפה שזורם בשפע, כשהמזגן מצנן אותנו מלהט הוויכוח.
אם לכל אחד מאזרחי המדינה היה חשוב שהפוליטיקה, והדמוקרטיה בכלל של המדינה יתנהלו כרצונו היינו רואים כל מערכת בחירות אש בעיני האזרחים, היינו מרגישים מתח באוויר, כמו שלעיתים אפשר לחוש בכנסי בחירות מעבר לים בארה"ב, ולא היה משנה לנו כל כמה זמן יש בחירות במדינה, כל שנה או כל ארבע שנים, כי כל פעם מחדש זו הזדמנות נאותה לשינוי מבורך בצורת ההתנהלות.
ואם מסתכלים מנקודת מבט כזו, אז אפי' אם לא הולכים להצביע בקלפי, כבר לא כ"כ מקטרים על עצם קיום הבחירות, ומבינים שהם אבן יסוד בסיסית בקיומה של דמוקרטיה תקינה