היו הייתה ילדה קטנה ושובבה. שהיא גדלה אמרו לה המורים את לא יודעת איך להתנהג, ההורים אמרו לה את צריכה להיות מנומסת יותר ושקטה, אמרו לה את לא תסיימי בית ספר. הילדה גדלה וסיימה בהצטיינות את הלימודים. אחר כך אמרו לה בצבא את לא בסדר וריתקו אותה, אך היא עקשנית כמו ביום היוולדה, סיימה גם את הצבא בכבוד.
ילדה הפכה לנערה והחליטה לטוס. שם במזרח הרגישה חופשיה, להיות היא, לרקוד, לצעוק, לצחוק, בלי שאף אחד אמר לה, הרים גבה או שפט. הנערה שבה לביתה והחלה ללמוד, כמו רוב חבריה בגילה, ושוב המורים העירו לה ואמרו לה להשתנות, אך גם כאן הוכיחה אחרת. את הלימודים האלה סיימה בהצטיינות מתוך קומץ.
הנערה גדלה והפכה לאישה והחלה לעבוד. בעבודה אמרו לה את לא בסדר, את לא מספיק טובה. אך היא הוכיחה להם אחרת וסיימה את עבודתה בהצלחה ואף ביקשו ממנה להישאר, אך היא סרבה, היא ידעה שעולם גדול מחכה לה בחוץ. וכך עזבה ונסעה להיות היא. היא הסתובבה, הכירה תרבויות, אנשים, חברים ולא שמעה אף לא פעם אחת- את לא מספיק טובה- לאט לאט הבטחון חזר, בלי משפטי דמה על אישיותה, עם המון קבלה והבנה היא חשה שסיימה להוכיח לכולם מי היא ומה היא יכולה להיות. פוטנציאל הפך להיות הן אויבה המושבע והן חברה הטוב. כך שבה האישה לביתה עם הרגשת הקלה, כעת היא תהיה מי שהיא. אך המציאות הכתה שוב. הסביבה במשפט אחד יכולים לרסק, למחוץ ולבעוט. כולנו שברירים ועשויים ממליוני חלקי אטום שיכולים להתפרק לרסיסים במילה, משפט ואפילו מבט. אז פעם הבאה שאתם אומרים לאדם "ביקורת בונה" תחשבו איך אתם הייתם מרגישים בנעליו. למדו אהבת חינם מהי, ושמילה טובה, חיוך וחיבוק השפעתם לאין ארוך על מילה שלילית.