הספר - הבושם, הוא יצירת מופת לטעמי.
נהניתי ממנו מהתחלתו- שהייתה מקורית ושונה מכל מה שקראתי, ועד לסופו שהשאיר אותי פעורת פה למספר דקות..

הספר מתחיל מתיאור שוק מעופש ומעורר חלחלה, התיאורים מביעים עולם מלנכולי ונתעב ומתמקדים בריחות שאופפים אותו.
בתוך כל הריחות הללו אנחנו מוצאים את גרנוי, תינוק קטן שחצי בעולם הזה וחצי לא בגלל העובדה הפשוטה, שעד לקריאת הספר הזה הייתי עונה שהיא חסרת חשיבות עבור אדם - העובדה שאין לו ריח.
בניגוד לחוסר הריח שלו, ואולי משם זה בעצם הגיע - יש לו חוש ריח מפותח, חוש ריח שסביבו כל העולם הפנימי שלו קיים - הרצונות שלו, החלומות שלו, הדמיון וצורת המחשבה.
אנחנו עוקבים אחרי גרנוי במסע אחרי הריח המושלם, בתאווה שאצלנו מתבטאת בכסף, בהצלחה, באושר - הדברים שאנחנו יכולים לתפוס.
לעומת זאת אצל גרנוי המרדף האישי שלו מתמקד בדבר שהכי משמעותי בחייו וזה ריח.

תיאורי הריחות בספר גרמו לי לחשוב על החוש הזה בחיי הרבה אחרי הקריאה של הספר, לתהות כמv מקום הם תופסים באהבות שלי ובחלומות שלי, איך אני הייתי מגיבה לאדם בלי ריח.
הסופר נותן לנו את התחושה שביחד עם חוסר הריח של גרנוי חסרים לו עוד דברים - מוסר, כישורים חברתיים, שנינות וחוכמה - כל מה שיש לו, כל מה שהוא אי פעם יוכל להשיג מתבסס על המתנה שיש לו שהיא חוש הריח שמפותח על חשבון כל השאר.
הסופר גרם לי להתאהב בדמות חסרת אישיות, חסרת אהבה, חסרת כל הדברים שאני תופסת כמגדירים אותי ואדם באשר הוא.

הסוף של הספר היה החלק שהקסים אותי סופית ולעד.
היופי ברגשות, במחשבות סובייקטיביות וצורת נטיעתם אצל אנשים, הצורה בה הם מאבדים את המשמעות עבור הקורא התמים.

אני ממליצה בחום לקרוא את הספר ולהנות מכל רגע..

תודה על הקריאה.