שאלת הקיום בצל השואה במחזה ילדי הצל מאת תומר בן ציון

מחזה ריאליסטי בן שתי מערכות, הדן בשאלת הקיום בצל השואה. במפגש טראגי שבין הישראלי  לבין ניצול השואה .
ברובד ריאליסטי , יחסים בין הגבורים ומהלכי עלילה ריאלים, מבוססים  על מניעים ראציונאלים.
לשון אותנטית מאפינת את הדמויות.
למשל נורית ודובי הדוברים בלשון ה פלמ"ח, או מוכר הבלונים בלשון ילדית קומית.
הגבירים המתבטאים באופן פיוטי בשיר , משל או מתוס ווחלום. השירים מפרשים את העלילה ברובד הסמלי ומעצימים את הדילמות בנפש הגיבורים.
לדוגמה שירו של זיגמונט "ילדי הצל", רומז לרגשות האשם הרודפים אותו.
או שירו של יורם סמרקנד, השר אותו בגילופין וחושף את זכרונות העם, שמהם מנסה לחמוק.
שיר השילומים ושיר "העץ הבודד" מעבירים את העלילה מהמישור האישי למישור הלאומי.
היסוד הפאנטסטי בא לידי בטוי בחלום סימולטאני , זיגמונט-יורם. חושף את גורל אסתר על רקע הים ופעמוני כנסיה, המסמלים את העבר.
להוראות הבמה , אביזרים ותפאורה תפקיד חשוב, כי הם נותנים מימד מוחשי לאידאות שבתשציצ המחזה.
אביזרים סמליים , הקשורים לדמויות. לדוגמה בובת הכלב המלוה את זיגמונט ומסמלת ניכוור ותחושת אשם.
או למשל המחברת בה כותב את חשבונותיו עם העולם.
דוגמה אחרת המכתב של יורם,מוסתר מנוריית ומסמל את הצורך הנפשי בהסתרת העבר.
גם לבלונים משמעות סמלית .
במישור הריאליסטי חגיגת יוםהעצמאות , צבעוניות ושמחה, אך במישור הסמל צביעות וריקנות כבלון נפוח.
ברקע ההסטורי פרשת "ילדי טהרן", אשר הגיעו בפברואר 1943 מפולין , דרך רצופת קשיים מרוסיה לטהרן ומשם למחנה מעבר בעתלית ורובם נקלטו בהתישבות העובדת.

הים - מסמל את העבר, השואה ומקשר בין כאן לשם. ישראל וגרמניה.
ים המות, זועק זיגמונט שאיננו אשם בכך שכולם מתו בים. זהו ים זכרונות וסיוטים.
הצל - "ילדי הצל" כשם המחזה . הם הילדים ההניצולים, הנושאים את צל הזכרונות.
זיגמונט מתואר כצילו של יורם.
מתוס גן-העדן האבוד ומוטיב התפוח -
גן עדן אבוד, שהפך לגיהנום. לזכרונותיה של לוקה קורא יום "זכרונות מגן-עדן" .
ולוקה מתוארת  בנסיונה לגנוב תפוח מגן המנזר.בעקבות כך הוכתה קשות.
גם יורם מתואר כגנב תפוחים בילדותו.
מתוס "עוף החול, מופיע בשיר.
לפי האגדה עוף החול נשרף בקינו ונולד מחדש. כמטאפורה להשרדות העם היהודי שהושמד בשואה, אבל אחריה באה תקומה.

הבקורת החברתית במחזה "ילדי הצל"
בקורת נגד המשוררים שהעלמו ממאורעות השוראה ומוכרים לקהל בלונים  שירה ריקה מתוכן.
ביקורת נגד השילומים מגרמניה מושמעת בפי זיגמונט " איש מלא כלימה ועון , תן לירה ונגמוןר את החשבון".
הביקורת המופנת נגד הסלחנות לגרמנים, בעוד שליודנרט לא סלחו. מופיע במשל ,הנמ והכבשים,.
"הכבשים הם עם מוזר, לנמרים סלחו, אך לא לשמשים בעל כורחם"
הביקורצ נגד השכחה  והאטימות בנושא האוכל , על רקע יום העצמאות.
"כמה פשוט צופרים והאוכל מסתים".
הביקורת נגד העסקנות והקליטה בפי יורם "אנשים אלו אינם עושים מספיק למען עולים, אך בהרצאות הם חזקים".
,בא פליט וכאן עשו לו פליט".
שנוי הזהות מיהודי לישראלי  ,מעכשיו יהיה שמח יורם!".
מקורות:
תומר בן-ציון , ילדי הצל, תל-אביב : עמיקם 1963.



ביקורת