בהקדמה לספרו מספר המחבר שתקופה ארוכה רצה לכתוב רומן על שפינוזה אבל לא מצא נקודת מפתח, לא מצא את הסיפור שרומן זקוק לו עד שביקר בהולנג לפני כמה שנים ביקור ששינה הכל. הוא בקש שיארגנו לו "יום שפינוזה".
במסגרת יום נשוטטות בחברת מארחיו בבתים בהם גר, מקום קבורתו והאטרקציה העיקרית מוזיאון שפינוזה, שם חווה מאורע של התגלות.
המוזיאון קטן, והחפצים היחידים הם ספרים מספרייותו הפרטית של שפינוזה. בהתרגשות הוא לקח, משש ופתח את הספרים ששפינוזה נגע בהם בעבר.
אבל החוויה התפוגגה כשמארחו אמר שאלו לא ספריו המקוריים של שפינוזה. ספרי הספרייה האמיתיים של שפינוזה נמכרו יחד עם יתר רכושו כדי לממן את קבורתו.
יותר ממאתיים שנה מאוחר יותר אסף נדבן יהודי את כמעט כל הכותרים ההם, מאותה שנת הוצאה, בהוצאת אותו מו"ל – ושחזר את ספריית שפינוזה.
מאוחר יותר הוזכרו נאצים בשיחה.
כמה שבועות אחרי כיבוש הולנד הגיעו כוחות של ERR החרימו את הספרים וסגרו את המוזיאון. כוח רשמי כתב קצין שהאוסף חשוב לפתרון בעיית שפינוזה.
ה – ERR היה כח המשימה של רוזנברג. אלפרד רוזנברג שהיה ממנהיגי הרייך, האידיאולוג הנאצי האנטישמי הראשי, היה אחראי על הביזה...
אחרי המלחמה נמצאו הספרים במכרה מלח בגרמניה והושבו למוזיאון.
לפני שעזב את המוזיאון ראה יאלום שקע בפינת התקרה, בגודל חצי מטר על חצי מטר, מה זה? שאל,
דלת סתרים שמוליכה לעליית הגג בה התחבאו אם ובת במשך כל ימי המלחמה...
יאלום התחיל לכתוב זמן קצר אחר כך.
הספור סובב סביב שפינוזה ותורתו - מסקנתו שאלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים, אי קיום עולם הבא - במות הגוף גם הנפש לא פעילה... מחשבות שהובילו לנידויו מהקהילה היהודית באמשסטרדם, וגם חרם מצד מנהיגי הנצרות על כתביו...מצד אחד, ורוזברג האידאולוגה שלו וחייו מצד שני .
בסוף הסיפור מבהיר לנו המחבר מה לקוח ההיסטוריה, ומה בדיון.
רומן היסטורי מעניין מאוד. מאיר עיניים. מרתק. מומלץ!
אה, כמעט שכחתי, מהי בעיית שפינוזה? אותו רוזנברג לא הבין למה מאורות תרבות גרמניים דוגמת גתה העריצו את היהודי הזה, שפינוזה...