זכרתי שכשהספר יצא לאור שנות הששים של המאה הקודמת, לפני 50 שנה בערך, קיבלנו את הספר במסגרת מנוי על "הספריה לעם" של הוצ' "עם עובד".

הספר עמד על המדף ואני קראתי אותו פעם, פעמיים, אפילו שלוש ונהנתי כל פעם מחדש. עד שהספר "הצמיח רגליים" ונעלם, כלומר השאלתי אותו ל-?...

למען האמת, מעט מאוד זכרתי.

כשיצאנו מהסרט מואכזבים, המשחק לא משהו , התוכן כנ"ל - קצת שונה, הרבה הושמט, ודגש הושם על דברים שונים - הרגשתי שיש "פספוס" רציני, אך לא יכולתי להצביע עליו.

החלטתי לשאול מהספריה ולקרוא מחדש.

כשקראתי כל משפט היה מוכר, כאילו רק אתמול קראתי אבל את המשפט הבא לא זכרתי...

והספר עדיין מעניין וטוב.

"הרקיע החמישי" הוא מעון לפי דברי ריש לקיש האומר "שבעה [רקיעים], ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות...

מעון, שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה... וחשות ביום מפני כבודן של ישראל." (מסכת חנינה)

גבורת הספר, ילדה למשפחה הרוסה, מועברת לחיות במעון לילדים כמוה- ילדים למשפחות הרוסות, בתקופה שלפני קום המדינה כשהבריטים שולטים בארץ.

בסרט המעון, מעון ליתומים – פרט לילדה גיבורת הספור – כך מוצאת מהסיפר מעורבות ההורים מחיי ילדיהם, מושם דגש על חיי הילדים ובאותה מידה על היחסים בין הצוות המנהל את המעון, בעיותיו ואהבותיו. בספר, מתוארים בקורי הורים את ילידהם, היחס בין ההורים לילדים, מורכבות היחסים האלו, כשהדגש כמובן על מאיה ומשפחתה, גיבורת הספר.

היחסים - מצד אחד שמחה וגאוה בהורה המבקר, שמחה בשעת ביקור נדיר, או על יציאה לבילוי עם מי מהם, מצד שני אכזבה מיחס ההורה שהתרחק, ואפילו בושה...

המעון כבר לא בית שני של הילדים הוא הבית הראשון, למרות עליבותו.

הספור כתוב בשפה יפה, גבוהה,בשילוב עגה בשפתם של העובדים העולים החדשים מצד אחד ועגה עברית של הילדים .

למרות גילו הספר עדיין מרגש, עדיין מעניין ועדיין מומלץ!