שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
געוגע_לאמא

געוגע לאמא


כמה מילים שנכתבו מתוך געגוע
הזמן שעובר אומרים אמור לרפא... אבל הזמן שעובר גורם לזכרונות להתרחק ולגעגוע להתקרב וזה שורף את הנשמה.... וזה מרסק אותך לחתיכות קטנות שאי אפשר לאסוף....
אני כבר לא אני... הרצון לצחוק ולהינות מכל רגע ומצד שני התסכול שאומר... ״אבל איך אפשר?״
אני שומעת אותך מדברת לי בתוך הראש... לפעמים התחושה שמשהו אצלי לא בסדר עולה על פני השטח כי אני עונה לך... בקול רם... 
הפחד שתתאכזבי מההתנהגות שלי, מההחלטות שלי קיים אצלי יותר מאי פעם... כי את הרי עכשיו רואה באמת הכל... החוסר מודעות הזאת... 
אני רושמת ורושמת ושום משפט לא מסתיים כמו שצריך.. יותר נכון שום משפט לא מסתיים... כל כך הרבה נקודות מגיעות אחרי כל כמה מילים... 
נקודות שמסמלות תסכול, בלבול, חוסר שליטה, חוסר מודעות , חוסר... ובאותה נשימה המשכיות...
לא סתם בשיחות שהיו לנו עם אנשים שהיו מסתכלים עלי ועליך מהצד הסיכום אמר בצורה חד משמעית.. ״ אתן עדיין קשורות בחבל הטבור... זה קשר בין אם לבת שלא ניתן לתאר...״ 
באמת לא ניתן לתאר... מבחינתי האבן שם שמונחת, מה שיש מתחת זה חול.. רק חול...את איתי... נרדמת איתי, מתעוררת איתי, את מסתכלת עלי כשאני ישנה... בחיי שאני מרגישה את זה... 
הצחוק המתגלגל הזה עם מעט חרחור שבקע מגרונך מהעישון הכבד... המבט האלגנטי המלווה בשתיקה שהיתה אומרת יותר מדי... הרצון לשנות... בין עם זה מיקום, שגרה, אוירה, אנשים, צבע בשיער, לשנות את הבית... להעביר את הסלון למטבח ואת המטבח לחדר שינה... חחחח...
זו את! ואת כל כך חסרה... ״מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל ישטוף אותן...״
כי את בלב... ומה שיש לי כאן בפנים גם הצונאמי הכי גדול שיש לא יכול למחוק... הגוף שלך מת..
זאת מלחמה יומיומית, הגעגועים עוד לא מורגשים ככאב חזק כי אני עוד בטוחה שאת תכף מתקשרת...
נו, אני יודעת שזה לא אפשרי אבל זה עוזר לי לא ליפול...
רק ה׳ יודע כמה את חסרה לי, הלכת והשארת אחרייך כל כך הרבה עצב אבל יחד עם שמחה..
תמיד שמדברים עליך זה מסתיים בצחוק גדול... הזכרונות ממך.. מי שאת... 
אחי הקטן מספר על הדרך הביתה כל שבת מהבסיס..חייל שמדבר עם אמא שלו ובא לו גם...
הכאב בדברים הקטנים.. שמקבלים משמעות כל כך גדולה שמדברים עליך... החוסר הזה באמא... 
את הבטחון שלי... היית... החבל שמחבר את כולם... ואיך הכל שונה עכשיו בלעדייך...
להסתכל בתמונות בידיים רועדות, הבושם שלך... פותחת בלי להתיז שלא יגמר הריח שלך וסוגרת..
לשטוף את הקבר מהחום הזה... זה מה שנשאר לי ממך...
אבל במובן מסויים אני חיה אותך...
אמא, לא אמרתי את זה הרבה בחייך ועל כמה שאני מצטערת על זה הדמעות יעידו... אבל אומרת עכשיו... אני אוהבת אותך!


מה דעתך על געוגע לאמא ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת arik5 ב 13/04/2015 13:56 ( הפרופיל שלי ) איילין, את מביאה את רגשותייך ואני חש הזדהות איתך. כיסופייך לאמא הם גדולים ,בודאי תלכי בדרכה בעשית מעשים טובים אשריה שאת ביתה .יהה זיכרה ברוך . תגובה לתגובה

ידוע כגעגוע לאמא