דעה יחידנית                             20/2/19

איני שייך לדעת הרוב                                              אך התשובה ידועה מקדם
גם אינני משתייך לקבוצה,                                        כי מימים ימימה כך נעשה,
לאמת בלבד אצמד קרוב                                          אולם אני רק את דרכי אקדם
עת חברה, בביב רבוצה.                                          גם אם לציבור - היא מאוסה.
 
אשתדל להימנע מריב                                             אנוע בדביקות לדעתי הפרטית
לא אזום שום היתקלות,                                          לא אחפש שום פתרון כתוב,
כל נבל עם עצמו יריב                                              זו דרך חתחתים קשה ואיטית
לא ימצאוני בהתקהלות.                                           אך לא אבקש מוצא, או ניתוב.

כי קהל הינו עדר שוטה                                            היחידנות המפעילה את מוחי
לא תבונה צמודה לחיקו,                                          מרנינה את דרכי בצעד בוטח,
את ה״מותג הנבחר״ יעטה                                       היותי במיעוט לא תתיש כוחי
כי מעצב וסלב - ישיקו.                                             את קו ההפרדה, אני זה שמותח.

לא אסגוד ל"דמות פלא"                                           לו רק תשאלו מדוע לך להתעקש?
נטול הערצה לאיש אחר,                                          לא עדיף שתמצא, לנפשך מנוחה?
משום קסם לא אתפלא                                            אענה בלי שחצנות: זה מתבקש,
אמן - ״תעלול פעלולו״ - מוכר.                                  בעידן בו חשיבה עצמאית, זנוחה.

והקהל נשבה לרוח המיצג                                        כך אתייצב לי בלי מורא - קבל עם
מרעיש שורק ומוחה כפיו,                                         ללא קבלת רשות הדיבור והאמירה,
מופע במה - יופץ על כל צג                                       בכלל לא זקוק, להכריז דברי בזעם
בתדהמה הצופה - נופל אפיו.                                    מכלום איני פוחד, בלי צורך בשמירה.

בכריזמה שקרית בלי לאות                                       זו דעתי היחידנית איתה אצעד
יציגו בנוכלות את מרכולתם,                                     בלי כחל ושרק - ובראש מורם,
על ערמומיותם יגנו בפראות                                      לא אשנה דרכי לצלילי המצעד
אוי למעז לומר דבר - בגנותם.                                   גם אם מנגינתי להמונים - צרם.

ואילו אני הצופה מן הצד                                           עקרונית לא אחדול לחשוב לבד
מזהה דפוסי התנהגות זהים,                                     כי בלי זאת, שוב אני - אינני אני,
תמה ושואל: מדוע וכיצד?                                         חי ללא שום חרטה גם לא בדיעבד
ההמון הופך לתמים דעים?!                                      שמח לצעוד יחיד בדרכי - וראשוני.


                                        שם המחבר: רוני בן יהודה                                                                                                                         כל הזכויות שמורות  ©