לאהוב שברח,
אני לא ממש יודעת מה לכתוב, או אם יש בכלל עוד טעם לזה.
אני משחזרת במוחי זיכרונות רחוקים, שלא העזתי להדחיק מעולם.
אני מדמיינת תקופות טובות יותר, שלא אזכה לחוות על בשרי (לפחות לא איתך).
אתה היית הכל בשבילי, אתה יודע את זה?
היית הסיבה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים, היית הכוח להילחם כנגד כל הסיכויים.
היית האמת היחידה בתוך ים של שקרים, היית התקווה בין כל האכזבות של החיים.
אני לא יודעת מתי הכל השתבש בנינו, ואיך בכלל הגענו להתרחק כ"כ.
אני גם לעולם לא אבין מתי היה זה שהחלטת שאתה לא רוצה להמשיך עוד לנסות.
אני נזכרת בפעם הראשונה שראיתי אותך, איך נסעת אליי באמצע הלילה כל הדרך מפ"ת, איך דיברנו זה עם זו עד השעות הקטנות של הלילה.
הזמן היה רק פונקציה, ולא עוד משהו בר-חשיבות של ממש.
אני נזכרת כשעברתי לגור איתך- כמה טוב היה לנו יחד, על אף כל הקשיים.
אני נזכרת איך היית מסתכל עליי, כאילו הייתי הדבר הכי יפה שראית מימיך.
אבל כל זה היה פעם, ועכשיו זה עכשיו.
אני לא מכירה הרבה אנשים שהשכילו להתמודד היטב עם פרידה, וכי איך אפשר להתמודד עם זה?
בחיי ידעתי הרבה פרידות, וכאבתי לא מעט אבל החיים לימדו אותי להמשיך הלאה.
אחריך י', לא יבוא אחר, לפחות לא מיד.
לא אמהר לחפש את האיש שיחליף את מקומך, כי היטב ידעתי שלא משנה כמה אחפש לא אמצא עוד אישיות כמוך.
יש שיאמרו , "הוא לא ראוי לך", ואחרים יגידו "זה היה צריך לקרות".
מי אני שאקבע מה צריך היה לקרות ומה לא? ומי הם שיגידו אם אתה ראוי לי?
עכשיו אני יודעת י', אתה ראוי לי.
אתה מרגש, אתה מקסים, אתה אדיב, ואתה יקר לי מדיי.
הן לא לשווא נשאתי אותך לבעל, ואתה לקחת אותי לאישה.
ביום ההוא ממש נשבענו לקשור גורלות, ולאהוב עד שהמוות יפריד.
כמה גדולה הייתה האהבה שלנו, איך חשבנו שכלום לא יצליח לשבור אותה והיא תעמוד איתנה גם בגדולה שבסופות.
אני אוהבת אותך, י', הלב שלי שייך לך. אתה נצחי בעיניי.
אני לא יודעת אם יבוא היום ואוכל אי פעם למחוק את זיכרונך.
אתה יודע י', באיזשהו מקום אני תמיד אוהב אותך, למרות הכל.
בכל זאת, אתה היית האהבה הראשונה שלי, הבחור הראשון שהבאתי הביתה.
ויש לך כוח עליי, שלמעטים יש. על זה אין ויכוח בכלל.
במילה אחת אתה יכול לגרום לי לצחוק או לבכות.
לאחרונה אני יותר בוכה מצוחקת, וזה לא מגיע לי.
יש לי עתיד ורוד, אני יודעת, והלוואי ויכולת להיות חלק ממנו.
אני יודעת שיחד היינו יכולים לנצח את כל העולם, אבל לבד, אני חלשה מאוד.
אין לי כוח עוד להילחם על דבר שהיה וכבר איננו עוד ולכן אני נאלצת להרפות ממך.
לעולם לא לגמרי, שכן להרפות ממך פירושו להרפות מעצמי.
אני נאלצת לומר לך "שלום", זה חזק ממני, זה חזק מהאהבה שלי אותך.
האהבה שלי את עצמי ניצחה הפעם.
כולי תקווה שהפצע עוד יגליד, ואוכל אי פעם להתגבר עליך באמת.
ברור לי, שגם בעוד שנים מעכשיו, לבטח אחשוב עליך, מדמיינת איפה אתה נמצא, ועם מי. זה בלתי נמנע י', כי אתה חלק ממני, ותמיד תישאר.
אני רוצה שתדע, אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם, ואני לא כועסת.
לא, רק מאוכזבת קצת.
אני יודעת שאם פגעת בי, לא היה זה בכוונה.
גם אני מצטערת אם אי פעם פגעתי בך.
י' אהובי, תבטיח לי שתשמור היטב על עצמך,
העולם הוא לא מקום בטוח עוד.
תבטיח שתזכור אותי, לא רק בשל חסרונותיי.
דע להעריך את התקופה בה בילינו יחד, ואת היחסים שהיו לנו. . .
אל תזכור אותי בתור האחת ששברה את ליבך, כי אם בתור האחת ששבתה אותו.
אני מבטיחה לך שגם אני אעשה את אותו הדבר.
שלך ולא שלך,
אני