שאלת המחקר במאמר זה היא : האם מדינת ישראל יכולה להגיע להסכם שלום עם ארגון החמאס ?


החמאס
רשימת חמאס "הרפורמה והשינוי" זכתה לרוב בבחירות למועצה המחוקקת, פרלמנט הרשות הפלסטינית בינואר 2006. על ידי כך השלימו האחים המוסלמיים שלב חשוב במהפכה שתחילתה ביסוד החמאס עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה . מהפכה זו החליפה את שליטתו של אש"ף { ארגון לשחרור פלסטין } , וארגון פת"ח { התנועה לשחרור פלסטין } , שזכו ללגיטימציה פלשתינית ובינלאומית כנושאי דגל הלאומיות הפלשתינית . זו מהפכה אסלאמית רדיקלית מבית היוצר של נאמני האסלאם המתנגדים לשלטון חילוני בדגם מערבי מבית ונאבקים בכל סממני המערביות ובשלטון זר , באזור אשר מוגדר באמצעותם כ "דאר אל-אסלאם". עקרונותיה של מהפכה זו הם שלטון מוסלמי על פי השריעה בכל אדמת הווקף המוסלמי – כל פלשתין . אומנם המהפך נעשה בבחירות דמוקרטיות אך עקרונות האסלאם כלפי החזית החיצונית ,  כפי שנתפסים על ידי החמאס , יש להם פתרון בחרב הג'יהאד . 
מאז שנות השבעים הולך ועולה כוחו של האסלאם הרדיקלי בעולם הערבי והמוסלמי . זאת בתגובה לאכזבה מהרעיונות הפאן ערביים והנאצריזם ותגובה למשטרים מושחתים שמאמצים חיצונית , אידיאולוגיות מערביות ואת סממני המערב , אך בפועל הינם משטרים סמכותניים ומושחתים המזניחים את קידומם של ההמונים השרויים בעוני מחפיר ובחסרים בפיתוח כלכלי, מדעי ואישי ביחס לכלל העולם . תנועות התנגדות מוסלמיות בכל רחבי העולם הערבי קוראות להחלפת המשטרים ולחזרה למקורות האסלאם , גולת הכותרת שלהם היא הצלחת המהפכה האסלאמית השיעית באיראן .
החמאס היא תנועה לאומית-דתית השייכת לזרם הרדיקלי של האסלאם העולמי. מטרותיה להשתית שלטון הלכה אסלאמי על כל פלסטין באמצעים של מאבק חסר פשרות נגד הכובש הישראלי . תנועת החמאס נוסדה מתוך תנועת האחים המוסלמים בעזה , באינתיפאדה הראשונה , זאת לאחר פעילות רבת שנים של הכנת תשתיות חברתיות-דתיות במסגדים  ובאוניברסיטאות .  
חמאס (حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية, חָרַכָּת אֶל-מוּקָאווָמָה אַל-אִסלָאמִייֶה , בערבית : תנועת ההתנגדות האסלאמית . פירוש המילה "חמאס" הוא התלהבות , גבורה)  , החמאס היא תנועה אסלאמית פונדמנטליסטית פלסטינית אשר נאבקת נגד ישראל באמצעי טרור. התנועה זכתה לרוב בבחירות למועצת הרשות הפלסטינית , בינואר 2006 ומאז עומד ראש סיעתה בפרלמנט, איסמעיל הנייה, בראש ממשלת הרשות . לחמאס זרוע פוליטית וזרוע צבאית ("גדודי עז א-דין אל-קסאם") הפועלות כדי להקים מדינה פלסטינית אסלאמית (תיאוקרטיה) במקום מדינת ישראל . בנוסף קיימת זרוע אזרחית ("דעווה") שמבצעת פעולות רווחה לתושבים , כגון הפעלת מרפאות , מתן צדקה , חלוקת מזון , קיום בתי-ספר ודרך פעולות רווחה אלו מגייסת לה תומכים .
המניעים להקמת תנועת החמאס נעוצים ברצון לממש את ההכנות שארכו הרבה שנים בקרב המוני פלשתיניים שעיקרם חזרה לדת ולמקורות האסלאם והכנות לטיהור פנימי ולג'יהאד חיצוני . בכך האחים המוסלמים מימשו ברצועת עזה ולאחר מכן בגדה המערבית את תורתו של חסן אל-בנא  , בשלושה שלבים : חזרת המונים למקורות דת האסלאם , גיוס והכשרת לבבות למען מטרות התנועה שהן דחיית שלטון עם סממנים מערביים וג'יהאד , פעילות פוליטית ומימוש ההתנגדות .   
הזמנים והמקום לפריצת החמאס לתודעה הפוליטית הפלסטינית מורכבות: מצד אחד, מהעיתוי בו אש"ף הופך מארגון לאומי-חילוני הנאבק באופן חסר פשרות בכל הנוגע ללאומיות הפלסטינית על  פלסטין הגדולה, לתנועה מוכרת הנוקטת בדרכים דיפלומטיות ומדיניות המתפשרות על חלוקת הארץ לשני עמים . מצד שני, מעליות ותגובות קיצוניות בתנועת האחים המוסלמים שאינם מוכנים עוד לשבת בחיבוק ידיים לנוכח התפשרותו המדינית של אש"ף ויוצאים לפעילות התנגדות פיזית במסגרת ארגון הג'יהאד האסלאמי .  כלומר אש"ף וגם הג'יהאד האסלאמי , לוחצים את תנועת האחים המוסלמים למעבר לשלב השלישי שבעיקרו עוסק בפוליטיקה בחזית הפנימית ועוסק בג'יהאד בחזית החיצונית באמצעות ארגון חדש , שנקרא החמאס .  
מדינת ישראל, ארצות הברית , קנדה והאיחוד האירופאי אינם מכירים בחלוקה בין "זרוע מדינית" לבין "זרוע צבאית" ומבחינתן כל ארגון חמאס, על כל זרועותיו , הוא ארגון טרור .
האידיאולוגיה של החמאס : בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי הוא לב ליבה של מחלוקת בין העולם הערבי לעולם המערבי  , כיוון שהיא מסמלת את המשך המאבק בין התרבויות שמשמעותו ההיסטורית היא נסיגת האסלאם מפני המערב . נסיגה שתחילתה במפלה של האימפריה העות'מאנית בשערי וינה בשנת 1683, כיבוש מצריים בידי נפוליאון בשנת 1798 ושל הבריטים בשנת 1882 ולאחריה נפילתה של הח'ליפות {המוסלמית האחרונה }. מבחינה זו מדינת ישראל היא מייצגת המערב בעיני הערבים ומוצב קדמי של המערב במרחב הערבי , אשר נמצא בטבורו של המאבק שנסיבותיו הביאו להשפלת האסלאם במשך למעלה משלוש מאות שנה .

    
יעדי החמאס נגזרים מיעדי האחים המוסלמים . החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התיאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי - פלסטיני . חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, "הישות הציונית") היא ישות מלאכותית , שהיא פרי של כיבוש , עושק וגזל. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל (מהים עד הנהר)  , היא אדמה קדושה (ווקף) אסלאמית , אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי . נוצרים ויהודים רשאים לחיות כמיעוטים במדינה הפלסטינית האסלאמית רק אם הם יכירו בשלטון האסלאם .
במחצית השנייה של שנות השמונים החל האקטיביזם האסלאמי להקנות שליטה בקרב האוכלוסייה הפלשתינית . זאת עקב איבוד האמונה באסטרטגיה של אש"ף ועליית המצוקה החברתית והכלכלית אשר גרמו להתקרבות לאסלאם המעניק לנאמניו פיצוי על תחלואי העולם הזה בעולם הבא . כלומר תוצר של אקטיביזם זה הוא החמאס שראשיתו בעמותת "אל- ג'מעה אל-אסלאמי (מערך האסלאם) שייסדה יחד עם האחים המוסלמים בשנת 1978 את "חרכת אל-מוקאוומה אל-אסלאמיה" (תנועת ההתנגדות האסלאמית) שהיא החמאס . על פי השקפת התנועה יש לחתור לסדר חדש , אשר בו הפתרון להקמת מדינה פלשתינית הוא במסגרת מאבק להקמת המדינה האסלאמית . במסגרת כלל אסלאמית על ידי מלחמת קודש בשלושה שלבים : גיבוש המסגרות והעמקת התודעה , מאבק פסיבי ומעבר לג'יהאד כולל.


תפיסת העולם שהציגה החמאס הייתה תיקון והשגת המטרה הלאומית שאש"ף החטיא . ההבטחה , המסרים והפרשנויות התאימו לצרכי הזמן ומקום של הפלשתינים עם פירוש אסלאמי לתכני הלאומיות ששילבו את האסלאם במושגי העם, השטח, וההיסטוריה הערבית. כלומר מושגי לאומיות תחת ערכי האסלאם, תוך כדי שימוש בעולם המושגים הדתי הכולל יישום השריעה ויישום הג'יהאד, כל זאת לעומת מושגי הלאומיות החילונית ודרכי הדיפלומטיה של אש"ף להשגת מדינה על בסיס ויתורים עם האויב הציוני.

 
החמאס היא תנועת אליטה שגרעינה מונה כמה אלפי אנשים , בהם משכילים מן המעמד הבינוני-גבוה  ובניהם מהנדסים , רופאים , מרצים ואנשי-דת . במעגל הרחב יותר מונה תנועת החמאס פעילים מכל חתכי-האוכלוסייה , בהם מגזרים מן המעמד הבינוני-נמוך , כפריים ותושבי מחנות פליטים , אשר הצטרפו לתנועה מתוך מערכות ההטפה במסגדים ובכרוזים .
המסר של החמאס כתנועה רומנטית הוא לחזור לשורשים תוך התנתקות מערכי המערב והמודרניזציה שהם אויבי האסלאם . תהליך ההתגבשות בחמאס מבוסס על גורמי מצוקה לאומית, מצב כלכלי וחברתי קשה , מצוקה נוראית ועליבות קשה ותסכול לנוכח הכיבוש הישראלי.

 
יתרה מזו הוגים רדיקלים סונים ושיעים מגיבים במאה העשרים בשלילה , באופן דומה לנוכח השפעת תרבות המערב על האסלאם . ההבחנה המשותפת במאה העשרים היא כי האסלאם מצוי בסכנה של כליה יותר מאשר אי פעם , מכיוון שבעבר תרבות המערב ורעיונותיה שכוללים לאומיות , סוציאליזם , ליברליות , פיתוח כלכלי , דמוקרטיה וכ"ו . דברים אשר מובילים משטרים ערבים הם "הרעה החולה " . לפיכך הללו מכונים משטרים אלו  "מסוממי המערב" , כלומר אלו משטרים שנשבים בקסמי המודרניות ומנעמי החיים שמחלחלים למאמינים באופן בלתי מודע ומביאים אותם למצב של כפירה וכך האסלאם נסוג למצב של 'דאר אלאסלאם' לג'אהיליה' . לפיכך יש צורך בתרופה כי נאמני האסלאם יחזרו לפוליטיקה , יגבירו את התודעה האסלאמית בקרב ההמונים , ישללו את המשטרים הסמכותיים והמערביים הקיימים ויטמיעו דה-לגיטימציה כלפיהם .פעולה זו תערך בדרך ריפוי רדיקלית של התקוממות מזוינת שתביא לידי שלטון האסלאם ותכונן מדינת שריעה.
 
 
יתרה מכך מאז שנות השבעים הולך ועולה כוחו של האסלאם הרדיקלי בעולם הערבי והמוסלמי. זאת בתגובה לאכזבה מהרעיונות הפאן ערביים והנאצריזם. החמאס היא תנועה לאומית-דתית השייכת לזרם הרדיקלי של האסלאם העולמי. מטרותיה להשתית שלטון הלכה אסלאמי על כל פלסטין באמצעים של מאבק חסר פשרות נגד הכובש הישראלי. התנועה יוסדה מתוך תנועת האחים המוסלמים בעזה באינתיפאדה הראשונה, זאת לאחר פעילות רבת שנים של הכנת תשתיות חברתיות-דתיות במסגדים ובאוניברסיטאות . אסלאמיזם , הידוע גם כאסלאם פוליטי, הנו אידיאולוגיה פוליטית הנגזרת מהשקפותיו השמרניות והדתיות של הפונדמנטליזם האסלאמי. בבסיס האידיאולוגיה ניצבת ההנחה , לפיה האסלאם איננו דת ותו לא , כי אם מערכת פוליטית מורכבת החולשת על תחומי המשפט , הכלכלה והחברה במדינה . האסלאמיזם חורט על דגלו עיצוב מחדש של המדינה על ידי החלה שמרנית וכוללת של החוק האסלאמי (שריעה, شريعة). יחד עם זאת, הספרות האסלאמיסטית איננה מתמקדת ברובה במאבק בדתות אחרות , כי אם באידיאולוגיות פוליטיות , שכן האסלאמיסטים נאלצו להתמודד מול תנועות מתחרות כמו קומוניזם במאבקם על תמיכת ההמונים . החמאס אינה תנועה לאומית פלסטינית הנאבקת להקמת מדינה עצמאית , אלא תנועה דתית השואבת את השקפתה הכוללת "על הקיום , החיים והאנושות מן האסלאם"- כך בסעיף 1 של אמנת התנועה . סעיף 2 קובע כי החמאס הוא זרוע של תנועת האחים המוסלמים . בנוסף ע"פ סעיף 6 החמאס היא תנועה פלסטינית נפרדת שנאמנותה נתונה לאללה , שואבת מן האסלאם את דרך חייה ונאבקת להניף את דגל אלה בכל סנטימטר של פלסטין .



התרשים מתאר בהוספה למה שציינתי את מבנה תנועת החמאס , מקור התרשים : מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), שנת (2010) התרשים מובא כמענה לדו"ח גולדסטון, התנהלות החמאס ואופיו של איום הטרור מרצועת עזה ,בחינת תכני דו"ח גולדסטון לעומת הממצאים העובדתיים .
 
 
 

האם ההתנתקות היא סיום הכיבוש הישראלי ברצועת עזה?
לפני שנציין מתי מדינה נחשבת כבושה ומהם הגדרותיה של מדינה כבושה , יש להדגיש כי תוכנית ההתנתקות לא הוליכה להסכם שלום עם החמאס  אלאה רק הובילה לשקט רגעי , מצב שבו מלחמה בין מדינת ישראל לבין ארגון החמאס יכולה לפרוץ בכל עת . יתרה מכן בעשרים ושש באוקטובר , שנת 2004  אמצה הכנסת  בישראל , את תכנית ההתנתקות של רה"מ אריאל שרון , שעניינה הליך חד צדדי של פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה . התוכנית בוצעה במהלך שנת 2005 .  על פי התפיסה השולטת בציבור הישראלי , לאחר ההתנתקות מסתיים מצב הכיבוש ברצועה ומסתיימת גם המעורבות הישראלית בחייהם של תושביה .  
בחודש ספטמבר שנת 2005 , לאחר סיום ביצוע ההתנתקות , נאם ראש ממשלת ישראל אריאל שרון בעצרת הכללית של האו"ם והצהיר  "השבוע יצא אחרון החיילים מרצועת עזה והסתיים הממשל הצבאי באזור  . ישראל הוכיחה שהיא מוכנה לעשות ויתורים כואבים למען פתרון הסכסוך . ההחלטה על ההתנתקות הייתה קשה לי מאוד והיא כרוכה מבחינתי במחיר אישי לא מבוטל. אולם ההכרה המוחלטת כי זוהי הדרך הנכונה עבור עם ישראל היא שהדריכה את צעדי . החברה הישראלית עוברת משבר קשה כתוצאה מההתנתקות והיא זקוקה כעת לאיחוי הקרעים . עתה , תורם של הפלשתינאים להוכיח את רצונם בשלום . סיום השליטה והאחריות של ישראל ברצועת עזה מאפשר כעת לפלשתינאים, אם ירצו בכך, לפתח את כלכלתם ולבנות חברה שוחרת שלום , מפותחת וחופשית , המושתת על חוק וסדר, שקיפות ודמוקרטיה . המבחן החשוב ביותר שבו תעמוד הנהגת הפלשתינאים הוא ההתחייבות לשים קץ לטרור, לסיים את משטר האנרכיה של הכנופיות החמושות ולסיים את ההסתה נגד ישראל."
באפריל 2006 קבע השופט בועז אוקון מבית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דין בתיק בשא (י-ם) 1008/06 אגודת מדרשת אלון מורה נגד מדינת ישראל , כי הרשות הפלשתינית עונה על הדרישות העיקריות המרכיבות "מדינה" וכי לא ניתן להתעלם מההיבטים הריבוניים שהוקנו לרשות ולשטחיה . מעמדה זה של הרשות הפלשתינית כגוף ריבוני הלך והתגבש לאחר ביצוע ההתנתקות והותרת השליטה ברצועת עזה בידיה של הרשות . "כתוצאה ממעמדה של הרשות הפלשתינאית כגוף השווה למדינה מבחינה משפטית ,  לרשות הפלשתינית הוקנו, לפחות בשטחי  A, סמכויות מסוימות המוקנות לריבון . מעמדה של הרשות הפלשתינאית איננו מוכתב על ידי הדין הישראלי, הרשות איננה יציר של הדין הישראלי. למעשה, הרשות הפלשתינית עונה, גם אם באופן מקוטע ורופף, על עיקרי הדרישות המרכיבות מדינה, ובהן טריטוריה, אוכלוסייה וממשלה . ככל שיתרבו הסממנים הריבוניים של הרשות, ובהם קיום מוסדות נבחרים, מעמד בינלאומי, שטח הנתון בשליטה בלעדית, כוחות שיטור, מטבע עצמאי ועוד, כך יגבר הדמיון בינה לבין ישות מדינית . לא ניתן להתעלם מסממנים ברורים של ריבונות של הרשות בשטחים המוחזקים, כמו קיום בחירות, שיטור, יחסים בינלאומיים עצמאיים ועוד".

 
פס"ד זה מתאים לטענתה העקרונית של מדינת ישראל כי ההתנתקות מרצועת עזה מהווה למעשה את סיום הכיבוש ברצועה זאת .
מהו כיבוש (Occupation ) על פי החוק הבינלאומי?  קיימים שני מקורות עיקריים להגדרת הכיבוש :
1. על פי כללי אמנת האג משנת 1907 ( (“Hague Convention Regulations” בפרק
“Military Authority over the Territory of the Hostile State” , מוגדר הכיבוש כמצב בו טריטוריה נמצאת למעשה בשליטתו של כוח עוין :
“Territory is considered occupied when it is actually placed under  the authority of the hostile army. The occupation extends only to the territory where such authority has been established and can be exercised .”
 
{hague convention regulations , 1907 , page.1            {
2. על פי אמנת ג'נבה הרביעית  ניתן לגזור הגדרה נוספת לכיבוש , אם כי האמנה אינה כוללת הגדרה מפורשת . ניתן להסיק מהאמנה כי כיבוש מתרחש כאשר הצבא העוין נמצא בטריטוריה הכבושה ומפעיל בה את פונקציות הממשל .
על פי ספרו של איל בנבנישתי (1993, (Benvenisti  כיבוש מוגדר כ:
"the effective control of a power (be it one or more states or an international organization , such as the United Nations) over a territory to which that power has no sovereign title , without the volition of the sovereign of that territory"
ולפיכך , גם על פי הגדרתו של בנבנישתי , נקודת המפתח היא מידת האפקטיביות של השליטה ע"י הכובש . בנבנישתי גם דוחה הגדרות חלקיות של תפיסה לוחמנית "belligerent"  או כיבוש בזמן מלחמה  "wartime".
{benvenisti , 1993 , page 10  }
כיבוש גם יוצר אחריות "Responsibility" של הכובש כלפי הטריטוריה הנכבשת ותושביה : על פי אמנת ג'נבה הרביעית , לכוח כובש יש אחריות לספק את הצרכים האזרחיים בשטח הכבוש , בתחומי הכלכלה , הבריאות , התשתיות והתעסוקה  .
מתי מסתיים כיבוש ? מהגדרת הכיבוש ניתן להקיש כי הכיבוש מסתיים עם הפסקת שליטתו של הכובש בטריטוריה הכבושה ( “exercise control over” ). אולם מינוח זה אינו מוחלט ונתון לפרשנות שכן הכוונה היא לשליטה מעשית , אפקטיבית שבפועל מתנהלת בשטח הכבוש ונוגעת לאופן שבו מתייחסים לתושביו .
בהמשך לכך, קובע (2005) Aronson  כי אין קווים מנחים מוסכמים לסיום הכיבוש .
 
{ geneva convention relative , 1949-1950 , page . 1-2  }
There are no internationally accepted guidelines concerning what constitutes an end to occupation or what is required for certifying that it has ended.
 
סעיף 6 של אמנת ג'נבה הרביעית מתייחס למועד סיום האחריות של הכובש, וקובע כי אחריות הכובש תסתיים במועד המאוחר מבין שניים :
שנה אחת לאחר סיום הפעילות הצבאית או כאשר הכובש מפסיק להפעיל בה את פונקציות הממשל בשטח הכבוש .
 

 
עמדת ארגון זכויות האדם Human Rights Watch היא כי כיבוש מסתיים עם פינוי הכוח הכובש, בדרך כלל, כתוצאה מהסכם פוליטי.
האם עזה הייתה שטח כבוש ? בהחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מתאריך 22 בנובמבר 1967 ההתייחסות לשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים היא במונח " territories occupied in the recent conflict ".
 

 
אולם מדינת ישראל סירבה להשתמש במושג "השטחים הכבושים" ולאורך השנים נעשה שימוש במונחים "יהודה ,שומרון וחבל עזה", "השטחים המוחזקים" או פשוט, "השטחים". בג"צ , בתיק בשא (י-ם) 1008/06 אגודת מדרשת אלון מורה נגד מדינת ישראל , קבע כי מדינת ישראל מחזיקה בשטחים בתפיסה לוחמנית . נימוק טכני לטענתה של מדינת ישראל הוא כי על פי סעיף 2 לאמנת ג'נבה הרביעית , שטח יוכר ככבוש רק עם נכבש מצד החתום על האמנה (a High Contracting Party) אולם לא מצרים ולא כל נציגות פלסטינית היו חתומות על האמנה בשנת  1967.
 

 
 יתרה מזו על מדיניות זאת של ממשלת ישראל מלגלג העיתונאי הפלסטינאי דאוד כותאב  (2005, Kuttab) , באומרו כי כאשר ישראל רוצה להכריז על סיום הכיבוש של רצועת עזה היא לפתע מודה כי הרצועה הייתה שטח כבוש .
 

 
בנוסף לכך על פי טיוטת פרסום מטעם מכון "ראות" (2005) המסתמכת , בין השאר, על חוות הדעת של פרופסור רות לפידות וד"ר יובל שני , לרצועת עזה מעמד משפטי מיוחד שכן היא מעולם לא סופחה ע"י מצרים ולכן כאשר נכבשה ע"י ישראל , היא לא נכבשה מידי ריבון אחר.
 

 
האם הכיבוש הישראלי של רצועת עזה הגיע לסיומו? אם נניח כי רצועת עזה הייתה בכל זאת שטח כבוש, עולה השאלה האם הכיבוש הישראלי של רצועת עזה הגיע לסיומו ע"י ביצוע תכנית ההתנתקות.
 
 על פי (2005) Aronson  קיימות שלוש סוגיות לפיהן יש לבחון שאלה זאת:

1. מה מהווה (סיום של) שליטה צבאית אפקטיבית?
2. האם ניתן להפריד בין הנסיגה מרצועת עזה לבין נסיגה שטרם התבצעה משאר השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים?
3. האם השלטון בעזה חייב להיות ריבוני כדי שניתן יהיה לומר שהכיבוש הגיע אל סופו?

 
על פי (2005) Aronson ניתן למצוא טיעונים לכאן ולכאן בכל סוגיה מבין השלוש ואין הכרעה מוסכמת, אולם על פי (2005) Aronson הנקודה המכרעת היא הראשונה ובמיוחד מידת השליטה הישראלית במעברים אל ומהרצועה, והשליטה בנמלי הים והאוויר .
 

 
לסיכום נושא זה, למרות כל הטיעונים הטכניים כנגד הגדרתה של עזה כשטח שהיה כבוש, ניתן לקבוע כי באופן מעשי התקיימו בעזה שני הסממנים החשובים ביותר לכיבוש : שליטה של צבא עוין על טריטוריה ואוכלוסייה וכן הפעלת פונקציות שלטוניות ע"י ישראל (במיוחד בתקופת המנהל האזרחי הישראלי שלפני הסכמי אוסלו) . ביצוע תכנית ההתנתקות מהווה צעד משמעותי ביותר לכוון סיומו של הכיבוש הישראלי ברצועת עזה . נראה כי שאלת סיום הכיבוש תלויה בעיקרה במידת השליטה האפקטיבית שיש לישראל על חיי תושבי הרצועה .
 


האם מדינת ישראל יכולה להגיע להסכם שלום עם ארגון החמאס?
 
תנועת ה"חמאס" נושאת שני דגלים , שלתפיסתה שלובים זה בזה : הדגל הדתי-האסלאמי ודגל השחרור הלאומי - פלסטיני . יעדה המרכזי הוא הקמת מדינת הלכה אסלאמית על כל שטח פלסטין , מן הים עד הנהר, באמצעות מלחמת קודש (ג'יהאד) נגד ישראל . עבור ה"חמאס" , המאבק בישראל אינו עימות בין שתי תנועות לאומיות , אלא חלק מן המאבק הדתי בין הציביליזציה המערבית לזו האסלאמית . משום כך, לדעת תנועת החמאס , הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו יכול להסתיים בדרך של פשרה פוליטית . אמנת התנועה מאוגוסט 1988 מבטאת את רעיונותיה המנחים ואת מטרותיה . להלן מבחר ציטוטים מתוך פרופיל של תנועת החמא"ס  :
הייחוד והעצמאות – סעיף  6 :  "תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה פלסטינית ייחודית . נאמנותה היא לאללה ודבקותה היא באסלאם כדרך חיים . היא פועלת להנפת דגל אללה על כל פיסת אדמה בפלסטין . בצל האסלאם , יכולים לחיות חסידי כל הדתות בשלווה ובביטחון לעצמם , לרכושם ולזכויותיהם ."
הסיסמה של תנועת ההתנגדות האסלאמית – סעיף 8 : "אללה הוא מטרתה , השליח הוא המופת שלה , הקוראן חוקתה , הג'יהאד הוא דרכה והמוות למען אללה הוא הנשגב בשאיפותיה."
האסטרטגיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית: פלסטין אדמת וקף אסלאמי – סעיף 11: "תנועת ההתנגדות האסלאמית גורסת, שאדמת פלסטין היא וקף אסלאמי של המוסלמים לדורותיהם עד קץ הימים ואין לוותר עליה או על חלק ממנה ."
פתרונות השלום, היוזמות והוועידות הבין-לאומיות – סעיף 13 : "היוזמות ומה שמכונה פתרונות השלום והוועידות הבין-לאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית , סותרות את השקפת תנועת ההתנגדות האסלאמית . כל ויתור על פיסת אדמה מפלסטין הוא ויתור על חלק מהדת , כלומר אין לבעיה הפלסטינית פתרון  . הפלסטינאים פועלים להשגת מטרתם באמצעות הג'יהאד האסלאמי .
 

 
ארגון חמאס ניהל מספר משאים ומתנים לא ישירים עם ישראל, כשהידוע ביניהם הוא המשא ומתן לשחרור גלעד שליט בתמורה לאסירים פלסטינאים . יחד עם זאת, חמאס מדגיש את כוחו הוא אינו מכיר במדינת ישראל ומבחינתו  משא ומתן הוא אמצעי טקטי בלבד . כך לדוגמא , יו"ר הלשכה המדינית של החמאס , ח'אלד משעל, הצהיר בראיון ליומון אל-חיאת (לונדון) ב 2010 תנועת החמאס , הסכימה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים תוך מימוש זכות השיבה . זוהי עמדה ששותפים לה באופן כללי רוב הכוחות הפלסטיניים ורוב הגורמים הערביים והאסלאמיים . פתרון שתי המדינות כולל הכרה בישראל . מצד שני כלפי ישראל נוקט החמאס עמדה ברורה שהיא אי-הכרה בישראל . יותר ממחצית העם הפלסטיני שייך לשטחי 1948. הפלסטינאים נולדו שם או שהוריהם או סביהם נולדו שם . לכן הם שייכים לאדמה הזו והם לא נחשבים כחדשים בה , להגדרתם "זה מקרוב באו" . הם גורשו ממנה בכפייה . לפיכך להגדרת החמאס , לא יהיה זה הוגן או צודק שתבוא תנועה פלסטינית כלשהי ותכיר בשטחי מדינת ישראל ."  כלומר ניתן להבין שיש גורמים פלסטינאים ששואפים להגיע להסדר , אך ארגון החמאס , אשר שוכן ברצועת עזה ,בבסיסו לא שואף להגיע להסדר שלום עם מדינת ישראל .
 

 
בראיון לרשת אל ג'זירה אמר במאי 2011, בכיר חמאס וחבר הלשכה המדינית של חמאס מחמוד א-זאהר הדגיש כי "פלסטין היא אדמת הקדש מוסלמית וחמאס לעולם לא יכיר בישראל גם לא בחלוף הזמן . עם זה אין מניעה לקיים הידברות ומשא ומתן עם ישראל בסוגיות שונות וחמאס עשה זאת בסוגיית שליט בלי להכיר באויב הישראלי. ההידברות היא אמצעי אך ההכרה היא עניין עקרוני , בהתבטאויות אחרות הצהיר מחמוד א-זאהר: "הכרה בישראל כמדינה יהודית שוללת את העליונות הפלסטינית ואת זכות השיבה" (BBC בערבית , 22 במאי 2011).  כמו כן , הצהיר כי "חמאס מוכנה להכיר בגבולות 1967" אך "לא תוותר ולו על סנטימטר אחד, ולא תכיר בישראל". גם אם תחזור לגבולות אלו , מחמוד קרא לפלסטינים לאמץ את ה"התנגדות" (דרך האלימות והטרור) , כפי שהופיע בטלוויזיית אלעאלם, 21 במאי 2011 .
 
  
 
חאלד משעל. ראש הלשכה המדינית של החמאס הצהיר בסוף דצמבר  2011 , שהחמאס החליט לעבור מהתקוממות מזוינת להתקוממות עממית וכי ההסכם בינו לבין פתח כולל הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67, מדינה פלסטינית הכוללת את בירתה ירושלים המזרחית, בלי ויתור על זכות השיבה . התקוממות עממית , על פי משעל , פירושה הפגנות ומרד אזרחי בלא שימוש בנשק . אין כאן הכרה בישראל וגם לא נטישת אופציית המאבק המזוין, הנותרת כ"זכות העם הפלסטיני", אך לתקופה שלאחר הקמת המדינה . קריאה רציונלית של המציאות, הסביר משעל, המצב בסוריה והישגי המהפכות העממיות הן שגרמו לארגון לבחון שוב את דרכו, לחתום על הסכם הפיוס ולשנות את אסטרטגיית המאבק . אלה הצהרות יוצאות דופן , המבהירות עד כמה נסיבות פוליטיות יכולות לחולל תפניות אסטרטגיות ואפילו אידיאולוגיות .
 

 
לנוכח עמדות אלו של החמאס, ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, הזהיר במאי 2011  כי "חמאס לא שינה את תפישותיו , לא האידיאולוגיות , לא המדיניות , בטח ובטח לא מתכוון להסכים לשום הסכם שלום עם מדינת ישראל". לדבריו, החמאס "אולי יהיה מוכן להודנא שאותה ינצל לבניית הכוח שלו". {הודנא = רגיעה זמנית , לפני התקפה חוזרת ונשנית על ישראל } .
 

 
על פי שטיינברג (2002) הסכסוך בעיני החמאס הוא אינו בעיה לאומית בלבד אלא דתית עמוקה. משום היות האסלאם נר לרגלי החמאס שממנו החמאס שואב את השראתו ורעיונותיו . כלומר מדובר בהתמודדות של המוסלמים מול היהודים ולא רק בבעיה פלשתינית או ערבית-מדינית . כדי להדגיש שאין פתרון מלבד האסלאם , נמנע החמאס מלהציג את ישראל כחלשה . לטענתו, ישראל שואבת את כוחה מאמונה בדת היהודית ולכן לאומיות פלשתינית לא תוכל לה אלא רק דת מתחרה . מאחר שהחמאס מגדיר את האסלאם כדרך חיים ולא רק כתורה ערטילאית , הוא מדגיש כי רצוי ומשתלם לדבוק באסלאם עקב שתי הנחות יסוד :
האחת היא חשיבותה של ירושלים לאסלאם וכפועל יוצא הפיכתה למרכז פלשתין .
השנייה היא התנהגותו הזדונית של היהודי שנובעת לא מסיבות שהזמן גרמן אלא מתכונות שליליות טבועות בו ומשום כך אין לתמוך בגישתו של אש"ף התומכת בהסדר מדיני , שכן ככזה הוא אינו אפשרי לאור אופיו של העם היהודי.
בנוסף לכך , מציין שטיינברג (2002) כי השקפת העולם האסלאמית מתחלקת לשלושה תחומים : בית האסלאם , בית המלחמה ותחום ההסדר . האמצעי הבלעדי להרחבת האסלאם על חשבון תחום המלחמה הנשלט ע"י כופרים הוא הג'יהאד . מצוות הג'יהאד צריכה להיות מופעלת רק אם אינה מוכנה אוכלוסיית הכופרים להיכנע ללא קרב . הג'יהאד בפלשתין , לטענתם , הוא בגדר חובה אישית המוטלת על כל מוסלמי ואין להשאירו לשליחי ציבור . הסכסוך עצמו שימש ככר להכרעה תיאולוגית שכן ע"פ משנת החמאס , לא תגיע תחיית המתים עד שלא יילחמו המוסלמים מלחמת חורמה ביהודים עד תום . תחום ההסדר מתחלק לשלושה סוגי הסדר :
1.הסדר זמני- שביתת נשק (הודנה) . מותר להשעות את הג'יהאד עם האויב לתקופת זמן מוגדרת שלא תעלה על 10 שנים . תנאי בל יעבור הוא שהשעיה זו תהיה לתועלת או בשירות האינטרס של המוסלמים .
 

 
2.הסדר קבוע- הסדר שכזה נאסר על המוסלמים בכל זמן ובכל תנאי. הנימוק העיקרי לשלילת הסדר שכזה הוא שנגזרות ממנו הכרה ולגיטימציה סופיות לגזילת אדמות המוסלמים וכן ויתור סופי ומוחלט על הג'יהאד כדרך להחזרתן . הסימן החיצוני הבדוק להבדלת הסדר זה ממשנהו הוא אם נקבע מילולית בהסכם כי ההסדר הוא קבוע או תקף לצמיתות .
3.הסדר ללא קביעת זמן- סוג זה שנוי במחלוקת בקרב הפוסקים . חלקם שוללים אותו מכל וכל , אך האסכולה הרווחת מתירה אותו אך גם מתירה להפר אותו אם יש בכך תועלת לאסלאם .
על פי שטיינברג (2002), מימושו של הסכם אוסלו ב- 1994 הביא לשינוי בגישת החמאס . החמאס הציג מעין אסטרטגיית שלבים, שדמתה לזו של אש"ף מ- 1974 לפיה השלב הראשון הוא נסיגת ישראל מהרצועה , מהגדה ומירושלים ללא תנאים ולאפשר את קיומן של הבחירות (כאשר החמאס היה בטוח שינצח בבחירות). שינוי זה בעמדת החמאס, ככל שיראה שולי מבחינת ישראל, היה מהותי בחמאס ונגרם בעיקרו בשל היערכות לכינונו של משטר פנימי בשטחים והצורך שנבע מכך להציג חלופה לתוכנית אוסלו .
 
 
סיכום
החמאס היא תנועה לאומית-דתית השייכת לזרם הרדיקלי של האסלאם העולמי. מטרותיה להשתית שלטון הלכה אסלאמי על כל פלסטין באמצעים של מאבק חסר פשרות נגד הכובש הישראלי. התנועה יוסדה מתוך תנועת האחים המוסלמים בעזה באינתיפאדה הראשונה, זאת לאחר פעילות רבת שנים של הכנת תשתיות חברתיות-דתיות במסגדים  ובאוניברסיטאות .  מטרת הקמתה של חמאס הייתה לצבוע את האידיאולוגיה האסלאמית-רדיקלית של האחים המוסלמים בגוונים לאומיים-פלסטיניים, ע"י הצבת חיסולה של ישראל. המאבק ביהודים והקמת מדינה פלסטינית-אסלאמית במקומה כיעדים מרכזיים. יתרה מכך אימוץ האסטרטגיה של הטרור ופעילות אלימה ככלי מרכזי לקידום יעד אסטרטגי זה . ארגון חמאס ניהל מספר משאים ומתנים לא ישירים עם ישראל , כשהידוע ביניהם הוא המשא ומתן לשחרור גלעד שליט בתמורה לאסירים פלסטינאים . יחד עם זאת, חמאס מדגיש את כוחו והוא אינו מכיר במדינת ישראל, חמאס מציין כי משא ומתן עם ישראל הוא אמצעי טקטי בלבד.
נסיגת ישראל מרצועת עזה לא הביאה לשינוי משמעותי במדיניות החמאס , בנכונותו להכיר בישראל ובנכונותו לחתום הסכם שלום עם ישראל .
מסקנת עבודה זאת הינה לפיכך , כי בעתיד הנראה לעין, לא קיימת אפשרות מעשית לחתימת הסכם שלום בין ישראל לחמאס.
בנוסף במידה וכן היה נחתם הסדר שלום בין ישראל לחמאס , רוסיה וסין היו תומכות בחמאס , בעוד ארה"ב הייתה מגבה את מדינת ישראל , אך כמובן שכל זה היה נעשה תוך שיתוף פעולה וסיוע בינלאומי . יתרה מזאת כאשר מדברים על הסכם שלום , נוקטים בעצם בסוג של חלום או "אשלייה" . זאת מכיוון שהמצב כיום לא יציב ברצועת עזה וביהודה ושומרון , לכן רוב הסיכויים שלא יושג הסכם שלום , אבל אל לנו לשלול אופציה זו כי גם כלפי מצרים בזמנו חשבו שלא יושג הסכם שלום ובסופו של דבר הושג הסכם שלום והחזירו את חצי האי סיני לידי המצרים .
 
בנוסף לכך גולדה מאיר לפני מלחמת יום כיפור לא האמינה , לפני המלחמה שמצרים היא פרטנר אמיתי לשלום , אבל כאמור לבסוף נחתם הסכם שלום . ההסכם נחתם ע"י נשיא מצרים אנואר סאדאת , ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארה"ב גימי קרטר על מדשאות הבית הלבן בעשרים ושש למרץ 1979 . חתימת ההסכם הייתה אחד מרגעי השיא  ונבעה מתהליך שהחל עם חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים , בשנת 1974 בעקבות מלחמת יום הכיפורים , המשיך בביקורו של אנואר סאדאת בישראל ונאומו בכנסת והסתיים בשנת 1982 , עם השלמת פינוי חצי האי סיני והעברתו לידי המצרים .
 
יתרה מכך כאשר מדברים על בעיית הפליטים , ב-1949 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית 1.38 מיליון בני אדם, מתוכם 730 אלף פליטים. על פי נייר העמדה . יתרה מכך במהלכה של מלחמת העצמאות עזבו את מדינת ישראל בין 600,000 ל 700,000 פלסטינים. כאשר הוקם אונר"א ב-1950 נרשמו כ-750 אלף נפש כפליטים ברישומיו. אחרי 53 שנה, נוסף לדור הראשון של הפליטים דור שני ושלישי. ריבוי טבעי מהגדולים בעולם , אשר הכפיל את מספרם פי ארבעה לפחות .
האוכלוסייה הפלסטינאית מנתה נכון ל-2006 כעשרה מיליון בני אדם לפי מפקד האוכלוסין הפלסטיני ורישומי אונר"א . לפי הנתונים של ארגון אונר"א , נציבות הסעד והתעסוקה של האו"ם המייחדת את פעילותה לפליטים הפלסטינים, מספרם נאמד כיום  מספרם בין 3.7 מיליון ל-4.25 מיליון . יתרה מזו לפי הערכות של גורמים פלסטינים המספר עומד על חמישה מיליון‏ , ולפי הערכות של גורמים ישראליים,‏ כשלושה מיליון אם סופרים לשיטתה של אונר"א, ועל פי ספירת רות לפידות . יתרה מכך אם סופרים לשיטתה של נציבות הפליטים של האו"ם שהגדרת הפליט שלה אינה כוללת את צאצאיו ושוללת את מעמד הפליט מפליטים שקבלו אזרחות במקום מושבם החדש , מספר הפליטים קטן משמעותית בחצי מיליון איש.
להלן חלוקת מספר הפליטים לפי מדינות, בהתאם לנתוני אונר"א לשנת 2010 :

• הפליטים בירדן: 1,983,733
• הפליטים בלבנון: 425,640
• הפליטים בסוריה: 472,109
• הפליטים בגדה המערבית: 778,993
• הפליטים ברצועת עזה: 1,106,195

בנוסף למספרים אלה קיימים פליטים שאינם מתגוררים במדינות הרשומות מעלה (למשל במצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ) ולא מופיעים ברישומי אונר"א כי המנדט של הארגון לא כולל מדינות אלו .
יתרה מזו על מנת להגיע לשלום אמיתי עם ארגון החמאס , צריך לפתור את בעיית הפליטים בגדה המערבית , רצועת עזה ושאר המדינות שציינתי . דבר שלא אפשרי בפועל כי במצב זה יופר המאזן הדמוגרפי הקיים כיום ומתבסס על רוב יהודי . יתרה מזו גם אם מדברים רק על החזרת הפליטים הפלסטינאים אשר שוכנים כיום בגדה המערבית וברצועת עזה . עדיין קשה יהיה למדינת ישראל להכיל כשתי מליון תושבים חדשים ולפנות יהודים מבתיהם . סוגיית הפליטים  לא מהווה בסיס לדיון על הסכם שלום עם הפת"ח , כאשר לגבי החמאס סוגיית הפליטים היא תנאי להידברות .