הפרידה הקשה של ההמון מענק הזמר אריק איינשטיין ז"ל , העלתה בי מחשבות על דור ענקי התרבות שהולך ונעלם ,על ערכים,פערי דורות , תרבות ,ועל מה באמת חשוב.

דוק העצב שירד אתמול בלילה על אוהביו ,מעריציו ומוקירו של אריק איינשטיין עוד לא התפוגג . המנועים עוד חורקים. לחלקנו קשה היה להכנס לאווירת החג העליזה אחרי צפייה/השתתפות בהלוויה הגדולה בשעות הצהריים המאוחרות. וגם אחרי הדלקת נר ראשון של חנוכה, ההתאספות בכיכר רבין גדולה ,שקטה ומורכנת ראש.שרים את שיריו ,מנסים למתוח עוד קצת,להרגיש בפעם האחרונה.. צעירים וזקנים ילדים ומבוגרים. כולם שם בכיכר ,שרים. בוהים.מדליקים נר. קצת בוכים.בעיקר עצובים,מתגעגעים לאגדה שאיננה עוד. וחושבים.

על מה? עלינו. על הזהות התרבותית שלנו.ועל מה שהפכנו להיות.

האם בדור שלנו,הצעירים(שלצורך העיניין יכלו להיות נכדים של אדם בן 74) אמן כמו איינשטיין היה זוכה להכרה שלה זכה בתחילת דרכו? האם אמן מוכשר אך צנוע , רגיש ועניו  המתרחק מפרסום היה פורץ לנו לתודעה אם היה מתחיל את דרכו בדורנו?

האם אנו כחברה מצליחים להעלות על נס אמנים שאינם מופיעים תדיר במדורי רכילות צהובים וצצים בהשקות למיניהם,שאינם מרבים בפרובוקציות שנשמע עליהם שוב ושוב ושוב . עליהם. פחות על העשייה,יותר על הרכילות.

האם לא מסתמן כי צומח כאן דור שמחפש מפורסמים וכוכבים , אך לא גיבורי תרבות? 
כמה זמרים/אמנים שאתם מכירים זכו להכרה אחרי שיצאו מתאטרון צהל/להקה צבאית/הרכב עצמאי ,
וכמה מפורסמים יצאו מפס הייצור של תכניות ריאלטי מרובות תככים וצהוב?

כשמיילי סיירוס-(ואין מקום להשוואה כמובן) עשתה את הפרובוקציה  הידועה לשמצה שלה השנה,וכל אמריקה (וישראל..)געשה ורעשה ,היא הסבירה: "כל מה שאת רוצה כאמן זה להשאיר אחריך משהו.שיזכרו אותך.ואני אעשה הכל בשביל זה" 
גם אם תזכר וגם אם לא, מיילי סיירוס תזכר בתור הנערה הזנותית והפרובוקטיבית.לה זה לא מפריע.זכותה. ולנו?
לנו זה מפריע? האם שמות גדולים שהוציאו כמה להיטי פופ ומוסיקת מועדונים והצליחו בגלל פרובוקציות ,עוררו אצלכם פעם את המחשבה-רגע,למה? מה בעצם הם עשו פה? מה החידוש , והכי חשוב-איפה האמנות?
עם יד על הלב,רובנו יכולים למנות לא מעט שמות כאלה.

הפכנו לחברה שדוחקת לשוליים את האיכות הטהורה.זאת שלא מתחפשת ולא מנסה להאכיל אתכם בכוח.היא פשוט שם.מחושבת,איכותית ואם נתפנה אליה רגע מכל הקקפוניה שמקיפה אותנו,יש סיכוי רב שנתאהב.
תעשיית המוסיקה המיינסטרימית יודעת מה מוכר,ואנחנו קונים את זה, כטרף קל. וזה לא מתוחכם. תהיו בטוחים שאתם הרבה יותר אינטליגנטים מזה.ופשוט אסור לנו לפחד מתרבות ברמה גבוה.מאיכות.

אריק איינשטיין נפרד מהעולם כשהוא מוקף באוהבים.את כל הדרך בעולם המוזיקה הוא עשה נאמן לעצמו,גם כשהזמנים השתנו והרוחות נשבו לכיוונים אחרים.והכל בצניעות.בלי 'סלביות'. וככה הוא גם יזכר.בזכות מה שהוא היה באמת.אמן מוכשר.אדם אנושי.

המוזיקאים בני הדור  של אריק איינשטיין הם דור אחר,דור שסימל פשטות,אנושיות,דיבור בגובה העיניים אך גם גבוה ופיוטי  כשצריך,בלי פחד.והדור הזה לאט לאט הולך ונעלם לנו.
ההורים והסבים שלנו חיו בדור בו איכות לא הייתה מילה גסה,ועולם הבידור והאמנות לא היו שלובים שלא לומר בעלי גבול מטושטש.ואני מקנאה בהם. לא מגיע לנו גם? 


המאמר הזה הוא מאמר דעה , אישי , שנכתב בשטף המחשבות שהוצפו אחרי מותו של ענק התרבות אריק איינשטיין ז"ל

אתם מוזמנים לחלוק עליו,להסכים או לשתף מזכרונות/מחשבות שעלו בכם ביום זה.

אשמח לדיון בתגובות.והכל כמובן ברוח טובה:)

נזכור את אריק איינשטיין ואת נכסי צאן הברזל שהעניק לנו ולדורות שאחרינו.