ישנה תופעה מוקצנת בדורנו שההורים פשוט דוחסים את ילדיהם, חוסמים להם כל אפשרות של בחירה חופשית ,להחליט מה הדבר שטוב בעבורם ,מה באמת הם רוצים, גם כשהילדים כבר אינם ילדים כלל , 
 
גם כאשר האב או האם אומרים לכאורה"תעשה מה שאתה רוצה! " או "אתה ילד/ה גדול אתה יכול להחליט לבד " זה בדרך כלל נאמר בטון מאיים או מגיע אחרי משפט כמו "אחר כך אל תבוא אלי בוכה ",או האמירה הנפוצה  "אני את שלי אמרתי "- שקדמה לה הרצאה בה פורט בדיוק מה האם או האב דורשים שתעשה,  וכעת לא נותר לבן אלא לבחור ...

כמובן שהעצות של ההורים הם בגדר הטוב שהרי יש להם שנות וותק על הגלובוס של שלושים ארבעים שנה יותר ממך, אז ממילא כדי לך לא לנסות שום דבר כי הרי הם כבר ניסו הכל!!! פשוט תלך בדרך שהם כבר סללו לך טרם נולדתה ותחייה חיים מאושרים כמובן !

כמה פעמים יוצא לנו לשמוע על מישהי או מישהו שעשתה 3-4 שנים תואר במקצוע שהיא לא אוהבת ולא מעניין אותה בגרוש! -וכל זה כי ההורים רצו . זה אולי כבר נשמע לנו סלנגי כזה מן משפט מהמיניין אבל אם נעמיק לרגע נראה את הטרוף -ממש טרוף שמסתתר כאן :הבחור או הבחורה בזבזו 4 שנות חיים בהם טרחו ועמלו ולא ישנו וישבו ולמדו ו... (בדרך כלל זה תואר כמו עריכת דין, הנדסת תוכנה ולא כמו מדעי הרוח...) ועוד על משהו שלא מעניין אותם בכלל ולמה ? בגלל שההורים נורא רצו ,,,,

בנושא הזיווגים: בעולם הדת זה קצת יותר קיצוני, לא נדבר על חסידויות וקהילות סגורות כאלו בהם ההורים של הכלה סוגרים עם ההורים של החתן על חוזה כספי מי מממן את האולם,דירה ,רהיטים כמובן הדברים החשובים... ויש חתונה! בלי שהחתן או הכלה ידעו את מי יגרילו להם...
בקהילות היותר פתוחות גם נהוג שההורים מעורבים בנושא ה"שידוך" של בנם או ביתם, מעורבות זה דבר יפה, אבל לא כשזה אחרי כל פגישה של שלוש שעות הבן מקבל שיחה מאמא הטובה בעולם וצריך לדווח לה בדיוק מה היה כיצד הוא מרגיש מבחינה ריגשית כיצד הוא מרגיש על ההשקפות עולם של הנערה וכו וכו...

בעולם החילוני הנושא הזה קצת יותר בידיים של "הילדים" ,  אבל גם כאן אנו רואים מקרים רבים בהם הבן או הבת חוששים להביא את בני זוגם הביתה- במחשבה מה יחשבו או מה יגיבו ההורים, האם היא בן הזוג יתאים לציפיות, זה כמובן במקרה הטוב.. במקרה הרע להורה גם אין כל בעיה להשמיעה את דעותיו בקול רם שהרי הוא כבר יודע איזה כלה אמורה להיות לבנו שלו וזאת בלי ספק לא היא...כמובן אחרי שבן הזוג ילך ההורים לא ירגישו שום צורך להיתנצל על שעוללו כעת ועוד להפך הם יביטו בבן במבט של אכזבה.

כל אדם חייב לעצור לרגע להיות כן עם עצמו ולחשוב : האם את/ה עושה דברים כי דחקו אותך לעשות אותם ? האם יש לך סיפוק ?האם הבחירות שעשית ואת/ה עושה הם אכן שלך?
צריך ללמוד למרות הקושי הגדול, להתרכז בקול הפנימי שלך לדעת מה אתה רוצה באמת, יש תהום שמפריד בין הכרת הטוב להורים על כל מה שעשו בעבורך ונתנו והעניקו לך, לבין לתת להם שליטה מוחלטת על כל פרט הכי קטן בחייך ..! נסה לקבל את דבריהם כעצות ואל תחשוש לשנות נתיב או לסלול נתיב חדש להפך לפעמים זה טוב לנסות גם במקרה הכי גרוע תמיד תמצא סיבוב פרסה, עדיף מאשר כל החיים לחיות בפחדים ובסיפורי הזהרות ,חייה את החלום, תתמחה במה שאתה אוהב,אל תחיה בשביל חלומות של אחרים- על חשבון החלום שלך,תחשוב לבד תרגיש לבד ותמיד תחשוב מעט לפני שאתה מתייעץ כדי שגם אחרי הייעוץ תזכור מה הייתה דעתך שלך
...