הנה , עוד רגע וההמתנה הממושכת בתוך ארון הבגדים , תוכיח את עצמה כמשתלמת...
סוף סוף מידע מודיעיני - כמו שצריך , חשבתי לעצמי , כשאני מזועזע מהקלות הבלתי נסבלת בה,  ממש מול עיניי , במהירות ובמקצועיות , שיחרר הפורץ רעול הפנים את תפס החלון והחל מסיט אותו הצידה...
"עוד קטנה הוא בפנים" - לחשתי לתוך הקשר המשטרתי.
הפורץ , דילג בקלילות מעל למפתן החלון ונכנס לתוך הבית.
זעה קרה שטפה את מצחי ורעד קל חלף בגופי ,  ממש כמו אז - בפעם הראשונה...
למרות שכבר מזמן הפסקתי לספור את "הביצועים" (כך אנו מכנים את הפעילויות היזומות מסוג זה), ההתרגשות ופרציי האדרנלין , שבו והציפו אותי בכל פעם מחדש וכך היה גם הפעם...
הפורץ , הביט לצדדים ומבלי לבזבז זמן "יקר" , החל מטפס במדרגות הבית כשהוא עושה את דרכו לקומה השנייה.
כשעמד בפיתחה של יחידת ההורים , כבר היה לי ברור , שהפעם רכז המודיעין - שרק יומיים לפני כן , היה מושא ללעג על- ידינו בצוות הבילוש , שיחק אותה ובגדול !!!
"מה קורה?" , נשאלתי באוזניה מבלי יכולת להשיב ...
"דבר אליי...הכל בסדר אצלכם ?", המשיך קצין הבילוש המודאג , לצעוק  לאוזנייה ,הצמודה לאוזני , כשהוא מאלץ אותי להחליש עד למינימום האפשרי את מכשיר הקשר המשטרתי ולקוות שהפורץ לא ישמע את קריאותיו ...
איזה נודניק , חשבתי לעצמי , רק שלא ידפוק את הכל עם הנדנודים שלו...
למרבה שמחתי , איש מלבדי לא שמע דבר והפורץ שהמשיך לעשות בוילה כבשלו , התקדם במהירות לעברה של הכספת כשבדרכו אלייה , הוא מכניס לכיסו , בנון שלנטיות - מכשיר פלאפון , אשר היה מונח על השידה.
יא אללה , איזה חוצפה יש לו , חשבתי לעצמי , כשאני נדרך כמו קפיץ ומבין שקרב הרגע שבו אצטרך "לצאת מהארון" (חחח...) ולבצע את המעצר... 
כמו בכל פעם , ברגעים שכאלה , החלו מתגנבות למוחי המחשבות והדאגות : 
מה יהיה אם לא אהיה זריז מספיק בכדיי להפתיעו והוא יצליח להמלט ? מה , אם במקום להכנע ולהושיט את ידיו לאזיקים - יחליט להתנגד למעצר ? מה אם הוא חלילה חמוש בסכין או באקדח  והרי ע"פ המידע המודיעיני שבידינו - מדובר בעבריין  אלים ומסוכן במיוחד !
 

המשך יבוא...