מתמטיקה הינה מקצוע בעל חשיבות עליונה, הרבה אנשים מסיבה שאינה מובנת לי מזלזלים בה ומסתפקים בידע בסיסי בחשבון ואריתמטיקה, שעוזר להם בחיי היום יום כעיקרון, אך לא באמת מועיל להווייתם.
בסיס הגדרת ההוכחה החל בימי היוונים והמשיך עד למאה ה20.
הלוגיות במתמטיקה גורמת לכך שלא תהיה סתירה בין הנתונים, על ידי בניית פירמידה.
חשבו על המשימה הבאה:
המשימה היא ליצור פירמידה שתהיה בנויה רק מכדורים זהים בנפחם ובמסתם בצבע כחול.
בעצם כל הוכחה שנבנית עבור השערה כלשהי "צובעת אותה בכחול", וגורמת לכך שלא תהיה סתירה בין הנתונים, הרי אם הינך מוכיח את כל מה שהשערת, אין סיכוי "שאחד הכדורים יהיה בצבע אדום".
כעת חשבו על פירמידה הפוכה, כלומר שהתחלתם לבנות אותה מנקודת קודקוד יחידה, כעת תבינו את אינסופיות המתמטיקה, שכן אפשר לבנותה עד אינסוף.
העניין במאמר זה הוא להדגיש לא רק את אינסופיות המתמטיקה, אלא גם את תועלתה לאידיאליזם האדם, או ביתר פשטות, את הווייתו הרוחנית.
כשמתמטיקאי מוכיח בעיה מסוימת במתמטיקה, הוא הכי מתקרב לאינסופיות בעולם שבו אנו חיים.
הסיבה לדבריי היא שכשבעיה מתמטית מוכחת היא מהווה בסיס לעוד אינסוף "כדורים", לכן זה שהוכיחה נזכר לעד בספרי ההיסטוריה כיוצר הבסיס לאינסוף הכדורים.
מבחינה מתמטית אפשר להגיד שלמוכיח בעיה קטנה במתמטיקה יש חשיבות אינסופית בזמן האינסופי, שכן בזמן האינסופי הוא האחראי ליצירת אינסוף "כדורים" שגורמים לו להיות בעל חשיבות אינסופית, שכן מספר סופי,
לא משנה מידת זעירותו X אינסוף=אינסוף.
כמצבה שבני אדם שמים לקרוביהם על מנת לגרום להם להשאיר חותם נגלה לעין ו"אינסופי" כך גם הבעיה שהאדם הוכיח מבחינה מתמטית לוגית, הרי זו המצבה האולטימטיבית שניתן להשאיר בעולם, וכאינסופיותו גם אינסופיותך.