בטח כולם מכירים את הסיטואציה הבאה, אבל אני בטוח שרובכם כלל לא חשבתם עליה:
אנשים מחכים בתחנה, רגועים, ופתאום כשמגיע האוטובוס מתחילה התחרות: תמיד יש את הראשון שנעמד מול הדלת של האוטובוס עוד לפני שהנהג הספיק לפתוח את הדלת, זוקף את הגב שלו כדי שאף אחד לא יעקוף אותו ונכנס לאוטובוס. אלה שאחריו נדחפים ומנסים לעקוף את מי שנמצא לפניהם כאילו שהם בתחרות מי משלם ראשון לנהג, מכאן מתחיל שלב שונה לגמרי: מרגע שהם עברו את הנהג פתאום הם כבר לא ממהרים, פתאום יש להם את כל הזמן שבעולם. אז למה בדיוק הם נדחפו בתור? כנראה שזה בגלל האגו. כל אחד רוצה להיות הראשון.
גם הנהגים תורמים את חלקם הלא מועט לזירוז הנוסעים שיעלו כמה שיותר מהר לאוטובוס ("אני רוצה לסגור את הדלת"), מה שיותר מסוכן הוא שבזמן שהנוסעים משלמים הנהג כבר מתחיל לנסוע, דבר שיכול לגרום לתאונה במקרה שהנהג עסוק יותר בכסף שהוא מקבל מהנוסע מאשר בכביש.
כידוע, מה שמאפיין אותנו בתור ישראלים הוא שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בתור.הייתי באיטליה וראיתי אנשים מחכים בתור ברכבת (ואני בניהם) במשך ארבעים וחמש דקות ולא מוציאים הגה מהפה. אם זה היה קורה בארץ כבר היו שורפים את התחנה.

עוד דוגמא למשהו שמאפיין את החוצפה הישראלית: אתם מכירים את זה שאתם הולכים עם שקיות מהסופר ואנשים מסתכלים כדי לראות מה יש לכם בשקית? למה אנשים צריכים לדחוף את האף לכל מקום? 

טרנד חדש הוא נסיעה באופניים על המדרכה, ויש את הטרנד המשודרג: נסיעה באופניים חשמליים על המדרכה, כמה שיותר מהר יותר טוב (למי שנוסע על האופניים). נכון שלפי החוק באופניים צריכים לנסוע על הכביש, ולא על המדרכה. ושמדרכה מיועדת להולכי רגל. הבעיה שיש שבילים לאופניים בחלק מהמדרכות, אבל לא בכולם. אני יכול להבין את אלו שנוסעים באופניים על המדרכה למרות החוק מהסיבה שהם לא יכולים לנסוע באופניים בכביש כי הם איטיים מדי, אבל הצורה שרוכבי האופניים נוסעים על המדרכה פשוט נוראית: הם נוסעים במהירות מטורפת על המדרכה, וגם כשהם רואים הולך רגל מולם, הם חס וחלילה לא יזוזו קצת הצידה. הולכי הרגל אמורים לפנות להם את הדרך. טוב המדרכה שייכת לרוכבים לא?  לא מזמן הלכתי על המדרכה (לא על הכביש) וכמעט נתקע בי רוכב אופניים. כשהוא נעצר הוא אמר לי: אחי, אני נוסע רק בקו ישר (כאילו שהמדרכה שייכת רק לו), אז אמרתי לו שיסתכל לצדדים גם. שמעתי על אדם עיוור שנסע מולו רוכב באופניים חשמליות: בצורה לא מפתיעה רוכב האופניים המשיך לנסוע ישר, שבר לאותו עיוור את המקל, ואפילו לא עצר והמשיך לנסוע הלאה. על אנושיות דברתי? יש את רוכבי האופניים שנוסעים על האופניים גם במעבר חציה. להם מגיעה זכות קדימה וכולם צריכים לזוז.
שמתם לב איך אנחנו מבקשים סליחה (למשל כדי לעבור)? אז זהו שזה כמעט לא קיים. כשישראלי רוצה לעבור הוא ימתין וירמוז. אם המפריע לא הבין את הרמז הוא יגיד סליחה אבל בכעס.
יש לנו חוסר סבלנות שהתרבות שלנו הטביעה בנו. חוסר סבלנות שמוציאה לנו שם רע בעולם (חוץ מהקולניות שלנו), והדברים האחרים במדינה שדואגים להוציא לנו שם רע בעולם שלא קשורים להתנהגות שלנו.
בהתכתבות עם גולשים בטוויטר הופתעתי לרעה כמה אנשים שונאים את מדינת ישראל (ידעתי שלא אוהבים אותנו, אבל לא עד כדי כך). אם עד אז חשבתי לחיות בחו"ל אני לא אעשה את זה בשום פנים ואופן.
בהתחלה עוד ניסיתי להלחם ולהסביר לאותם הגולשים כמה ישראל צודקת ומוסרית, אבל לא עזר שום דבר. לדבריהם אנחנו רוצחי נשים ותינוקות, מדינת אפרטהייד, החיילים של צה"ל הם רוצחים מאומנים, ורק הפלסטינים מסכנים וסובלים מנחת זרוענו הארוכה. נתקלתי גם בהרבה עיוותים של האמת כנגד ישראל, שלמרות שהוכחתי אותם בצורה מפורשת, עדיין לא הצלחתי לשכנע אף אחד.
אחר כך הבנתי שאין עם מי לדבר כשכל מאמצי השכנוע שלי לא הצליחו. האנטישמיות מוטבעת בהם באופן סמוי וממשיכה לעבוד אצלהם. זה החלק שהכי משפיע.
אני לא אומר שכל האירופאים אנטישמיים, אבל יש בהחלט כאלה שניתן להגדיר אותם כאנטישמיים מבניהם.
מורה פרטית מומלצת לאדריכלות: בקישור הבא