רקע כללי:
הכותל המערבי, המקום המקודש ביותר ליהודים מאז חרב בית המקדש השני הינו שריד החומה המערבית שנותרה מחומה שלימה שהקיפה את רחבת הר הבית.
הכותל למעשה, חלק מקיר תֶּמֶך שהורדוס הקים לפני כ- 2000 שנה סביב למשטח שבנה על כיפת הר המוריה במטרה ליישר אותו ועליו בנה את בית המקדש השני (בשנת –37 לספירה).
הר המוריה לפי המסורת היהודית היה המקום בו ברא הקב"ה את העולם מאבן השתייה.
האדם הראשון נברא שם, אברהם אבינו עקד את בנו יצחק בהר זה ויעקב אבינו הניח ראשו וחלם את חלומו במקום.
בתקופת הגלות היווה הכותל המערבי סמל לערגה, לגעגועים ולכיסופים והדבר התבטא בשירה וביצירה מגוונת.
עת החלו לשוב היהודים לארץ החלו מהומות והמתח סביב הכותל גבר.
מאורעות תרפ"ט הקשורות בהקמתה של מחיצה לציבור המתפללים בכותל הביאו את השלטון הבריטי להחלטה לעשות סטאטוס קוו במקום.
במלחמת השחרור בשנת 1948 נפל הכותל המערבי בידי הירדנים ועימו כל הרובע היהודי שנחרב.
במשך-19 שנים נמנעה מהיהודים האפשרות להגיע למקום ובמלחמת ששת הימים בשנת 1967 פרצו הצנחנים דרך שער האריות ושחררו את הכותל.
כיום עולים למקום רבבות יהודים על מנת להתפלל, טומנים פתקים בתוך האבנים ובוכים. גם תיירים מכל העולם פוקדים את המקום.
רוב רובו של הכותל קבור מתחת לאדמה ורק מקצתו חשוף.
האבנים שבו מעידות על תמורות רבות שאירעו במהלך השנים, חלקו העליון של הכותל בנוי מאבנים שהשר משה מונטיפיורי תרם, אבנים אחרות מהתקופה הממלוכית ואילו האבנים המקוריות בולטות בגודלן הרב ובאופן שבו הן מסותתות.
במנהרות הכותל שנפתחו לציבור הרחב בספטמבר 1996 מצויות האבנים המסותתות הגדולות ביותר שנמצאו אי פעם בארץ הן נקראות 'נדבך רבא' והגדולה שבין האבנים מגיעה לאורך של כ-13.60 מטר, כ-3.5 מטרים גובהה ומשקלה מגיע לכ-570 טונות! (פתיחתן של מנהרות הכותל בנקודת המוצא ליד ה'ויה דולורוזה' גררו מהומות קשות בקרב הפלסטינאים, בהן נהרגו 17 חיילי צה"ל ועוד עשרות פלסטינאים).
אורכו הכולל של הכותל כ- 488 מטרים כשמתוכם רק – 57 מטרים נמצאים מול רחבת הכותל.
המשכו של קיר הכותל משמש כתמיכה לבניה ממלוכית (מלפני כ- 700 שנה), ורק שני קטעים נוספים חשופים: הכותל הדרומי והכותל הקטן הממוקם כ- 170 מטרים צפונית לרחבת הכותל בתוך הרובע המוסלמי אליו ניתן להגיע דרך סמטה צרה המובילה אל שער הברזל, ובצידו השני של השער רחבת הכותל הקטן. אורכו כ-20 מטרים ורוחבה של הרחבה כ- 4 מטרים.
בעבר היה גובהו של הכותל כ- 60 מטרים, אולם כיום גובהו מעל לרחבה כ- 19 מטרים ומתחת לאדמה עוד כ- 13 מטרים בקירוב.
המקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים נמצא בתוך מתחם מנהרות הכותל בנקודה שנקראת 'שער וורן' הנקרא על שם חוקרו במאה ה-19 והמקום השני בקרבתו לשם נמצא בכותל הקטן.
במרוצות השנים ביקרו במקום אנשים חשובים, בהם דוד בן זמרה (הרדב"ז), רבי שמואל מסלנט, הרב משה יהושע לייב דיסקין ורבנים גדולי התורה שבימינו.
ההפקרות:
הכותל הקטן מהווה נקודת חיכוך רגישה בין היהודים לערבים בשל קרבתו לקודש הקודשים ומסגד אל אקצה ולכן המדינה מנסה לשמור כביכול על סטאטוס קוו בין הצדדים ואינה מכירה בו באופן רשמי, למרות שהכול מסכימים שהוא מהווה יחידה אחת לכל אורכו ועל אף שהוא למעשה הקטע המקודש ביותר לאורך הכותל עבור היהודים.
לסיום, סיפור קטן שימחיש את האבסורד שבהתנהגותה ובאופן טיפולה של המדינה כלפי המקום הקדוש:
בשנת 1972 בעת שהחלו החפירות לחשיפת מנהרות הכותל התערערה יציבותו של אחד המבנים שגרים בו מוסלמים (הקשת שבצפון רחבת הכותל הקטן), או אז ניזוקו כמה מאבני הכותל, דבר שהביא להתרגשות בקרב הדתיים ובמיוחד בקרב המוסלמים.
היהודים ראו בפגיעה שנעשתה בשוגג חילול השם ומיהרו לאסוף את שברי האבנים הקדושות והציגום ברחבת הכותל המערבי.
המוסלמים שמאמינים שהנביא מוחמד קשר את סוסו לצד הכותל במהלך מסעו הלילי ממכה לירושלים נרעשו אף הם.לכן החליטה כאמור המדינה, לקיים סטאטוס קוו במקום.
היהודים נאלצים להגיע למקום כשהם תחת אבטחה ולספוג גידופים מצד הערבים שאינם בוחלים בשום אטקט של השפלה, כגון חילול הקיר של הכותל הקטן על ידי ריסוס כתובת "אללה הוא אכבר", מריחת צואה!!! על הקירות והשלכת אשפה במקום.
על היהודים נאסר להראות סימנים של ישיבת קבע במקום ולכן אסור להשאיר כיסאות, או להביא ארון קודש למקום וכיוצא בזה.
למרות בקשות מצד חבר עריית ירושלים מראש הממשלה, שייקח אחריות על המקום, ולמרות שבקשה דומה נשלחה לראש העיר מר אורי לופוליאנסקי על ידי ארגון 'כותלנו', דבר לא נעשה כמעט למעט הצבתם של כמה מצלמות אבטחה במקום וסיורים מועטים של שוטרים.
מעניין איך שהסטאטוס קוו מאפשר חילול המקום מצד המוסלמים, אולם תפילה וישיבת קבע של יהודים אינה עומדת במבחן!
ובהיעדר נקיטת מהלך משמעותי נראה המקום מוזנח.
ארגון 'עטרת כהנים' עורך במקום תפילת שחרית ומארח לסופי שבוע קבוצות קטנות ובודדים.