"קוראים לי סם", או באנגלית "I am sam" הוא סרט שיצא בשנת 2002 בכיכובם של שון פן ומישל פייפר. הסרט מספר על אב חד הורי הסובל מפיגור, ובעל יכולת מנטלית של ילד בן 7, המגדל בכוחות עצמו את ביתו הקטנה. לאחר מספר שנים בהם האב מגדל את הילדה ומעניק לה את כל האהבה שאפשר הרשויות בארצות הברית מחליטות שהוא אינו מסוגל להעניק לילדה את כל צרכיה ולכן מוציאות את הילדה מהבית. הסרט עוקב אחרי המאבק של סם להחזיר את ביתו הביתה ולנסות להסביר לעולם המבוגרים "הנורמטיביים" מהי כוכה של אהבה אמיתית הנובעת מעומק הלב.

כוחו של הסרט הוא קודם כל במשחק המדהים של שון פן, של מישל פייפר וכמובן של הילדה הקטנה (השחקנית- דקוטה פאנינג) ובפסקול שכולו מורכב מגרסאות מקוריות וגרסאות כיסוי לשירי הביטלס. אך הסרט הוא הרבה יותר ממשחק נוגע ללב אמין ומרגש. 

הסרט לוקח את הצופה למסע בשולה של החברה ודן בשאלות האם לחברה יש זכות להגיד מי הורה טוב ומי לא? האם לחברה יש את האפשרות להחליט מי ראוי ומי לא ראוי להיות הורה? כמה אנחנו כחברה מוכנים לתת לסוכנים שלנו את הכוח לקחת ילדה מבית אביה? האם אנשים בעלי מוגבלויות או בעלי פיגור יכולים לשמש כהורים ראויים? ומה כוחה של אהבה?

היום אין שום מבחן ושום החלטה ממשלתית מי יכול להיות הורים. יש אנשים שרוצים להיות הורים ולא יכולים "כי הם לא מספיק טובים" יש אנשים שנהיים הורים ועושים טעויות ויש כאלו שפוגעים בילדיהם יתר על המידה ואם היה "רשיון להורות" הם לא היו מקבלים אותו. רשויות הרווחה מנסות לאתר הורים שלא מסוגלים לתפקד ולהוציא את הילדים מהבית, לפעמים בניגוד לרצונם תוך תהליך קשה מנטלית, תוך שילוב הילד במשפחות אומנות שלא תמיד מטפלות בילד נאמנה. לפעמים אם לילד יש אחים הרשויות יכולות להפריד בינהם והכל לטובתם. חשוב שתהיה רשות כזאת וחשוב שיהיה מי שיטפל בילדים שנפגעים ולא רצויים. אך הסרט הזה מעלה את השאלה איך יודעים שאדם ראוי להיות הורה ובכלל אם קיימת אהבה רבה וסובלנות עד אין קץ האין זה מספיק?

הסרט מצולם ומועבר באווירה קלילה המלווה בשירי הביטלס ובקטעים מהולים בהומור. מצד אחד הסרט מתאים לצפייה עם חברים ובני זוג ומעביר שעתיים של הנאה, מצד שני הסרט גורם לחשוב הרבה מעבר לצפייה בו ומעלה שאלות מוסריות רבות.

אז, אם אתם מחפשים סרט טוב עם שחקנים מצויינים ופסקול כיפי, לא עוד סתם סרט שאחר כך תשכחו שראיתם, אני ממליצה לכם בחום לראות את "קוראים לי סם". מקווה שתהנו לפחות כמו שאני נהנתי.