מדינת ישראל מדינה נאורה, מדינה מתקדמת, מדינה קטנטנה אשר עשתה את הבלתי יאומן והפכה למדינה מתחרה שכולם רוצים להגיע אליה, לעלות אליה, לחוש אותה, לגעת בה ,לאהוב אותה, להעריץ אותה, להנות מיופיה, לגדול בה, להתחנך בה, להקים משפחה בה, לרצות להיות שייך אליה בכל מחיר, כי אין לנו ארץ אחרת, זו המדינה שלנו לא של אף אחד אחר, אנו צריכים לטפח אותה לסגוד לה לפתח אותה כמה שיותר, אנו האנשים שנולדו כאן שלא מכירים משהו אחר שהורינו וסבינו ודורות קודמים נולדו לתוכה ועמלו קשה בכדי שאנו נחייה בה כיום, אך עדיין מתרבים הפערים החברתיים הסוציו אקונומיים יום יום,  הגזירות הקשות שמטילים עלינו בני המעמד הבינוני שהם 70% מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל, הפערים הללו שבלתי ניתנים לאיחויי פערים חברתיים שהולכים ומעמיקים עם השנים כאילו כלום לא קרה במרוצת השנים, כאילו לא למדנו דבר האלימות הגואה החברה שהפכה למנוכרת האנשים אשר היו כן היו כמעט כולם בעברם מושיטים יד למסכנים לחלשים "ואהבת לרעך כמוך" היכן נעלמה האהבה העזרה, הפירגון הביחד, היום כל אחד לעצמו למשפחתו כי המדינה גרמה לאנשים אלו להיות כך הרדיפה אחר הפרנסה שלעולם אינה מספקת הגזירות הכלכליות הבלתי מתפשרות אשר גורמות לאדם חוסר שקט, אי נוחות, חוסר סיפוק כל אלו מביאות את האדם הפשוט לקצה, צריך להאמין בשביל להשאר שפוי במדינה שלנו, להיות אופטימי לקוות שיום אחד אולי המצב יהיה קל יותר נוח יותר נטול דאגות, אך במדינה כמו שלנו דבר זה נראה הזויי ביותר, לא כך פיללנו שאנו אזרחי מדינת ישראל אשר נולדנו בה ואשר מגדילים את ילדינו מה נאמר להם מה נאמר לנכדינו איך תראה המדינה עוד כמה שנים, מי יעצור את הטירוף הזה שמתחולל כאן?! מדוע הגענו למצב זה הלא כולנו אחים כולנו רעים לכולנו ממטרות משותפות כולנו בחרנו לחיות כאן למה כל כך קשה היא ההתמודדות כאן? מדוע אנו תלויים באנשים חסרי לב אנשים שמעולם לא הזדקקו לעזרה, אנשים שיש להם הכל שאינם יודעים מצוקה מהי מצוקה כלכלית שלהורים אין ידם משגת לקנות אוכל לילדהם שלא לדבר על חופשות יציאות טיולים עם המשפחה, כי אין צריך להצטמצם מדוע? למה? למה זה כל כך אכזרי? למה אנו שונים מאחרים? מה לא עשינו נכון? אל לנו להאשים את עצמנו אלא את האנשים העומדים בראש הפרמידה אשר מנותקים מהמציאות הישראלית הכואבת הקשה כאן בארץ!! אנו צריכים להמשיך לא לוותר להמשיך לדאוג לילדינו למשפחתינו, להאמין תמיד באמונה שלמה שיש יד מכוונת אשר עוזרת לנו גם ברגעים קשים, כואבים, כי כך אנו רגילים מעצב לשמחה לאהבה לניתוק לאחווה להזדהות לקירוב לבבות לאחדות כי כך העם היהודי   בנוי ורגיל למשך דורות לא המצאנו שום דבר שונה קרי ההמנון שלנו התקווה - התקווה היא שמחזיקה אותנו" עוד לא אבדה תיקוותינו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצינו, ארץ ציון ירושלים".
אני פונה לכל אחד ואחד אשר שותף לעשייה החברתית, המשפחתית כאן בארצינו ללכת זקוף לא להתכופף להמשיך להלחם להתמודד לא לוותר להיות גאים בה שאנו עושים ונעשה  לעצמנו למשפחתינו ולחברה כולה בכללותה, אם כל אחד מאתנו יעצור רק לרגע ויעשה חשבון נפש מה היה איך יהיה מה ניתן לעשות לתקן לשפר אפילו אנחנו כן "הקטנים" יכולים מסוגלים לשנות את אופיי החברה הישראלית לנוחה יותר מתחשבת יותר נעימה יותר אהודה יותר כאן וברחבי העולם, להושיט יד שצריך, לא לסרב ולהרגיש סיפוק עצום שאנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אנו המראה של כל עולם, אנו צריכים לתקן עוולות בתוכנו, להרגיש את השונה האחר, החבר הידיד, לתת מתוכנו, מליבנו,  מעצמנו להמשיך להאמין באמונה שלמה שיהיה טוב יותר.