הרבה פעמים  אדם נתקל בחייו בצמתים רבות - כל צומת מגיעה בשלב אחר בחיים וכל אחת מהן מגיעה בעוצמה שונה.
הרי כל אדם תהה לעצמו באיזשהו שלב, בין אם זה במוקדם או במאוחר- מיהו ומה ייעודו ומה משמעות קיומו. מגיל קטן אנחנו נמצאים במסגרות- גן, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון, צבא ובחלק מהמקרים גם תואר ראשון, תואר שני וכדומה אבל האם באיזשהו שלב עצרתם לרגע כדי לחשוב לשם מה אני כאן? מי אני בעולם הזה? ולמה נועדתי? שאלות שלכאורה נשמעות מטופשות אבל אנשים נתקלים בהם מידי יום ביומו, בין אם זה בחורה שסיימה צבא ובין אם זה מנכ"ל בן 45 בחברה בעלת מוניטין שלפתע פתאום מוצא את עצמו מבולבל ותוהה על פשר החיים.

אנשים לפעמים כל כך עסוקים בלרדוף אחרי כסף ומטרות שהם לא עוצרים לרגע כדי להקשיב. למה או למי להקשיב אתם שואלים? אז התשובה היא פשוט להקשיב לעולם, לרוח ולדרך אליה אנו מכוונים. לפעמים נדמה שהעולם הזה פשוט גדוש במסרים ואמירות חברתיות עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים אפילו להקשיב - יש יותר מידי רעש! אנחנו כל כך עסוקים בלמכור ולפרסם ולקנות ולסחור - כל כך עסוקים בדברים גשמיים שבדיעבד לא באמת מספקים אותנו אלא רק מייצרים הנאה רגעית --> אושר זמני- -> אושר מזויף.
 
מצאתי את עצמי תוהה לא פעם ולא פעמיים על כל העניין. הרי העולם שלנו , כדור הארץ, הוא בסה"כ כדור מרחף בחלל אינסופי. כדור שעליו נמצאים כמה מילארדים של אנשים. אז מה אני עושה כאן? למה נועדתי? הרי יש לכך סיבה הגיונית כלשהי- חייבת להיות משמעות לקיום שלי- לא יכול להיות שנוצרתי לשווא. לא יכול להיות שכל מה שעליי לעשות זה למצוא איזו עבודה שתכניס לי כסף כדי שאוכל להתקיים בכבוד, להקים משפחה,  לפרנס אותה ולמות בכבוד.

במצב של המדינה כיום עם יוקר המחיה, אבטלה גדולה במשק וניהול כושל של המדינה על כל רבדיה הרבה אנשים וצעירים  מוצאים עצמם משאירים את החלומות במגירה ונכנעים למצב. מחפשים עבודה נורמלית שתכניס כסף כי אחרת איך תוכל להתקיים, ומקשיבים להורים המבוגרים שכבר קיבלו את הסטירה שלהם מהמדינה ונותרו ללא פנסיה ומוצאים עצמם מתחננים לקצבה ממשלתית. כואב לשמוע אבל אצל רבים מאיתנו זה המצב. לעסוק באיזו משרה אפורה באיזה מקום אפור עם אנשים אפורים זה כבר נהיה דבר שבשגרה. אומרים תודה לאל על זה וממשיכים לחיות. אומללים אבל חיים. משועבדים לעבודה ולכסף.

ביקום אוטופי מקביל כל אדם היה עובד מכסת שעות מסוימת בעיסוק שהוא אוהב ומזדהה איתו, כשיש לו עדיין זמן ביום כדי לעסוק בתחביבים ולטפל במשפחתו, ביקום הזה אין אי שיוויון ואין חוקים וכללים, כולם מקבלים את אותה ההכנסה ופועלים בשיתוף, אין אלימות ואין פשע ועוני כי כולם מחונכים לאהבת האחר ועזרה לזולת. בעולם הזה החיים הרבה יותר פשוטים - לא צריך לדאוג למינוס בבנק ולא צריך לדאוג לכלום הכל מתנהל בשלווה ובדיוק מושלם. מנגד תמצאו את עצמכם אומרים שזה יקום די משעמם כי לא קורה בו שום דבר מרגש, הכל אותו דבר. אז מה עדיף??

בדרך כלל מרגישים צורך להתנתק מהכל כדי למצוא את עצמך - כך נוצר הטיול אחרי צבא המפורסם. אנשים מתנתקים מכל המוכר להם, ונוסעים למקום בו הם לא מחויבים לכלום אין להם הכתבות חברתיות שיגידו להם מה לעשות ואיך להתנהג ומי הם צריכים להיות. הם יכולים להיות פשוט עצמם ולגלות את עצמם מהבסיס. לא בכל המקרים זה עובד. לפעמים התכתיבים החברתיים חזקים יותר משחשבנו. אהל תחשבו על זה על האבסורד שאדם מרגיש שהוא צריך לעזוב את כל המוכר לו ואת כל מה שיש לו ולחזור לפשטות כדי לגלות את עצמו מחדש. זה רק מעיד שהעולם הזה פשוט נהיה מסחרה אחת גדולה. לפעמים פשוט בא לך לשים איזה עלה על האיברים המוצנעים וללכת לישון באיזה חוף עם עצי דקל ולדוג דגים כל היום. זה ככ אבסורד שהחברה יצרה לנו תכתיבים שלא בהכרח יש בכוחנו לעמוד בהם.

אז איך בכל זאת נמצא את המשמעות לקיומנו?
חברה חכמה פעם אמרה לי תחשבי על משפט אחד עיקרי שמאפיין אותך- את קמה בבוקר ומה הדבר שהכי בוער בך ומאפיין אותך- והתשובה פשוט נפלטה ממני- יש בי צורך ליצור שינוי. כמובן שלא היה לי איזה שינוי ספציפי בראש אבל זו באמת הרגשה שנמצאת איתי הרבה זמן. נכון לעכשיו הרעיון הוא בהתהוות וקשה לדמיין כיצד להגיע למעמד כזה בו אוכל ליצור שינוי אבל צריך לחשוב על כל התחומים ועל כל האפשרויות בהם אוכל לממש הרגשה שכזו,  הריי לא חסרים תחומים בעייתיים במדינתנו הקטנה בהם יש צורך דחוף בשינוי, בעזרה לאנשים. ההרגשה הזו קיימת בכל אחד מאיתנו צריך פשוט להקשיב. להקשיב ללב.
גם אם כרגע זה לא נראה ככה או שאתה בכלל נמצא בתחום אחר, קיימת דרך בה תוכל לקחת את ההרגשה הזו וליישם אותה בתחום עיסוקך או פשוט לאזור אומץ, לקחת יוזמה ולהחליט שאתה מגשים את עצמך ומפסיק להיות אומלל. 
בא לי להסיר מעליי את השלשלאות והאזיקים ולרדוף אחרי האושר בתקווה למצוא סיפוק עצמי, משמעות לקיומי ואושר אינסופי.